ההפגנה
מאת דוד אבידן
לְשַׁעַט-אֲלָפִים
גּוֹנֵחַ הַבֶּטוֹן.
בָּנַיִךְ, תֵּל-אָבִיב,
הוֹלְמִים בּוֹ כְּמַתֶּכֶת.
קִרְיָה רַבָּה חוֹזָה
בֵּין פָּנָסֵי-נֵיאוֹן
סִיסְמַת-חַיִּים גְּדוֹלָה
הוֹלֶכֶת וְהוֹלֶכֶת!
בֵּין דִּמְדּוּמֵי-אוֹרוֹת
גּוֹוְעִים בִּשְׁחוֹר הַלַּיִל
חוֹרְקוֹת אַבְנֵי-הָעִיר,
תִּשְׁאַג הָאֲדָמָה.
בִּמְחֹץ אֶת מֶחְשַׁכָּהּ
רִבּוֹא-שֶׁל-נַעֲלַיִם
יַרְעִיד אֶגְרוֹף-עֲנָק
אֶת פֶּלֶד-הַחוֹמָה!
וּפַטִּישֵׁי-חָרוֹן –
מִכְּבִישׁ וְעַד רָקִיעַ.
מֵעֵבֶר לַגַּגּוֹת
הֵידָד גָּדוֹל בּוֹזֵק!
יוֹם-נָקָם כָּזֶה
גַּם הַדְּמָמָה תָּרִיעַ,
עַל דֶּרֶךְ-הָאַסְפַלְט
גַּם הָאִלֵּם זוֹעֵק!
– – וְקָמוּ מִן הַיָּם
גַּלֵּי עִזּוּז וָרַעַם,
אֶל הַחוֹפִים נֻפְּצָה
שְׁרֵקַת-הָאֲרֻבּוֹת,
דּוּדֵי-קִיטוֹר שְׁדוּדִים
נוֹשְׁפִים
עָשָׁן וָזַעַם,
דַּם-הַסִּפּוּנִים
זוֹעֵק לָעִיר הַזֹּאת!
בִּרְעֹם הַיָּם חָמָס,
קִרְיַת-עָמָל גּוֹעֶשֶׁת.
הָרֵי-הַנַּחְשׁוֹלִים
נֵרוֹמוּ לִרְחוֹבָהּ.
וּבִשְׁבוּעַת-הַקְּרָב
הוּא
וְהַיַּבֶּשֶׁת
כּוֹרְתִים בְּרִיתֵנוּ, עִיר, –
דָּמִים וְאַהֲבָה!
רִבּוֹא –
וְהוּא אֶחָד!
יַמַּת-אָדָם
דּוֹהֶרֶת!
אַלּוֹת שָׁפְלוּ זָנָב,
הָאֲדִישׁוּת
נִשְׁבֶּרֶת!
תֻּפֵּי חֵרוּת וָיֶשַׁע:
הֵידָד!
הֵידָד!
הֵידָד!
הַיָּם וְהַיַּבֶּשֶׁת:
אֶחָד!
['קול העם', 4.1.52]
מתוך
דוד אבידן - כל השירים 1
1965-1951
>>>שירים נוספים באנתלוגיה>>>