אישה
אַתָּה תָּמִיד תּוּכַל לְקַנֵּחַ עַצְמְךָ מִמֶּנִּי
וַאֲנִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת זַרְעֲךָ עוֹד שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת
אִישׁ לֹא יֵדַע זֹאת בְּלֶכְתִּי בָּרְחוֹב.
אַתָּה יָכוֹל לְהֵעָלֵם מִן הָאֲדָמָה בַּמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה
וַאֲנִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת יַלְדְּךָ עוֹד שָׁנִים אֲרֻכּוֹת
בִּלְעָדֶיךָ. אוּלַי זֹאת סִבַּת הָעַקְשָׁנוּת שֶׁהַשֵּׁם
הַשַּׁיָּךְ לַמִּשְׁפָּחָה יִנָּשֵׂא אַחֲרֶיךָ, וּמָה אַחֲרַי.
אַחֲרַי יִשָּׁאֵר הַזִּכָּרוֹן וְכָל הַמַּבָּטִים שֶׁאָסַפְתִּי
בְּחַיַּי יִהְיוּ הַמַּחֲרֹזֶת עַל צַוְּארֵי בִּתֵּנוּ
פִּייֶטָה
לרות קרטון־בלום
הָיָה רֶגַע בּוֹ הֶחֱזִיקָה אוֹתִי עַל בִּרְכֶּיהָ
וּבִרְכֶּיהָ הָיוּ לִי בַּיִת
וּבִרְכֶּיהָ הָיוּ שֻׁלְחָן
וּבִרְכֶּיהָ הָיוּ מִזְבֵּחַ
וּבִרְכֶּיהָ הָיוּ מָקוֹם לִהְיוֹת קְטַנָּה בְּתוֹכוֹ
מָה רָאִיתִי מֵעֵבֶר לִכְתֵפָהּ
וּמָה רָאֲתָה מֵעֵבֶר לִכְתֵפִי –
וְאֶת הָרֶגַע הַהוּא אֵינִי זוֹכֶרֶת
אַךְ עָצַמְתִּי עֵינַי לִרְאוֹת
אוֹתִי נוֹשֵׂאת אוֹתָהּ עַל בִּרְכַּי
וּזְרוֹעוֹתֶיהָ נוֹפְלוֹת מִשְּׁנֵי צִדַּי
עֵינֵי אִמִּי הָיוּ מַבִּיטוֹת בְּעֵינַי
וְעֵינַי הָיוּ מַבִּיטוֹת בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ
וְהִיא אוֹמֶרֶת לִי לְהִתְכַּסּוֹת הֵיטֵב בַּלַּיְלָה
וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה הָלְאָה
וּבוֹרֵחַ הַסִּידָן מֵעַצְמָהּ
וּמִתְמַעֵט בְּשָׂרָהּ עַל בִּרְכַּי
וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדַי
לְהָרִים אוֹתָהּ
מַעְלָה
אלוהים אחרים
אֶת חֲטָאַי אֲנִי עוֹשָׂה בְּהֶסְתֵּר
וּבְתַאֲוָה גְּדוֹלָה. יְלָדַי אָז יְשֵׁנִים
וְהַבַּיִת פָּנוּי מִמּוֹעֲדִים.
אָז בְּהֶסְתֵּר פָּנִים אֲנִי עוֹשָׂה לִי אֱלֹהִים אֲחֵרִים
וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם, אֲהוּבִי.
וַאֲנִי לוֹ דּוֹלֶקֶת נֵרוֹת רַבִּים סָבִיב
וּפָנַי מְאִירִים.
וַאֲנִי נוֹשֵׂאת אֵלָיו כַּפַּיִם
וּמְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ מִקְּצֵה מִצְחוֹ
וְעוֹשָׂה בּוֹ דֶּרֶךְ וּשְׁבִיל מַטָּה מַטָּה
מְחַבֶּבֶת וּמְנַשֶּׁקֶת
הוּא יוֹדֵעַ
שֶׁכָּל עֲבוֹדָתִי בְּיִרְאָה וּבִרְעָדָה
וְהַשְּׁתִיקָה גְּדוֹלָה מִכֹּל.
וְעַד שֶׁבָּא זִיעַ וְרֶטֶט וּרְעָדָה יְתֵרָה
עַל הָאֵל וְעַל הַבַּיִת
וַהֲרֵינוּ מִתְמוֹטְטִים
זֶה אֵצֶל זֶה.
הריני תמונה לפניך
אִישׁ עוֹד לֹא בִּקֵּשׁ לְצַיְּרֵנִי עֵירֻמָּה
אִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹתֵנִי שִׁיר אוֹ שׁוּרָה
אֵינִי נְקֻדָּה בָּאֹפֶק לְאִישׁ
לִמְדֹּד מִמֶּנָּה פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה מֶרְחָבִית אוֹ אַל־זְמַנִּית
וְרַק מִשּׁוּם כָּךְ, אִמִּי, רַק מִשּׁוּם שֶׁאִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ
לְהַעֲמִיד לִי פָּנִים
וּמִשּׁוּם שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת מֶה הָיָה לְפָנִים
רַק מִשּׁוּם כָּךְ, לְכָל יֶלֶד נוֹלָד בּוֹרֵאת גֹּלֶם עָפָר
שֶׁיְּהֵא צֵל מְלַוֶּה אֶת חַיָּיו, חוֹמַת אַהֲבָה וּמָגֵן
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ יִחוּס וּמָקוֹם
לִפְנַי וְלִפְנִים הַחוֹמוֹת
הבוקר הזה הזמן הזה
הָאוֹר הָרִאשׁוֹן הִקְדִּים אֶת גַּלְגַּל הָאֵשׁ
אוֹר מִתְפַּזֵּר כְּמוֹ זָהָב עַל שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים
מַצִּית אֶת הַקַּשׁ לְהוֹצִיא אֶת סוֹד הַנִּרְאוּת הַנִּפְלָא
אַחַר כָּךְ הַפַּרְדֵּס וְלַהֲקַת שַׂקְנָאִים חָלְפָה
כִּתְנוּעַת סִימַן שְׁאֵלָה בְּתוֹךְ חֵץ.
בְּתוֹךְ כַּוָּרוֹת מְרֻבְּעוֹת סוֹד
בְּנִיַּת הַדְּבוֹרִים אֶת מְשֻׁשֵּׁה הַחַיִּים.
אִישׁ לֹא בָּנָה כְּמוֹהֶן עוֹד
דֶּלֶת דוֹנַג רַכָּה סוֹד שָׁמוּר וּדְבַשׁ נִגָּר
קְנֵה מִדָּה לְחַיֵּיהֶן וּמוֹתָן
וּפִרְחֵי הֶהָדָר בְּרֵיחַ מֻכָּר
חֶלְקִיקֵי מַהוּת מֻפְשֶׁטֶת שֶׁאֵין עָלֶיהָ בְּרָכָה
מִשְׁתַּנִּים לְעִגּוּל הַפְּרִי לְאַהֲבָה בִּלְתִּי מֻתְנֵית
לְיוֹם עוֹלֶה לְאִטּוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת חַיִּים
מלמטה הם מביטים
צַמְּרוֹת הָעֵצִים רוֹטְטוֹת מַטָּה בְּתוֹךְ מֵי הַנַּחַל וְאֵין לָדַעַת
הֵיכָן הַשָּׁרָשִׁים. מִתּוֹךְ בְּאֵר, בִּנְחָלִים, בַּאֲגַם, בִּשְׁלוּלִיּוֹת,
מִכָּל מָקוֹם מִסְתַּכְּלִים בִּי הַמֵּתִים, מִתּוֹךְ חַלּוֹנוֹת
הַמַּיִם מִסְתַּכְּלִים בִּי מִתּוֹךְ מֵי הַתְּהוֹם וְהַמִּקְוָאוֹת,
מִתּוֹךְ הַנְּהָרוֹת הַקְּפוּאִים אֵי שָׁם בַּחֹרֶף אוֹ מִ
תּוֹךְ הַכִּנֶּרֶת. מִלְּמַטָּה הֵם מִסְתַּכְּלִים בִּי
וּמַקְפִּידִים בִּי, אִם אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל
הַיְלָדִים וְאִם קוֹרוֹת
הַבַּיִת עוֹמְדוֹת.
ניגון ואור
זֹאת הָאָרֶץ שֶׁחָבְרוּ בָּהּ אוֹר וְנִגּוּן וּבֶקַע וּמַיִם
וְנִשְׁבַּר הַלֵּב שֶׁנִּמְתַּח וְהִתְרַחֵב לֶאֱהֹב
נַעַר לְבוּשׁ מִלְחָמָה מֵחֲרִיצֵי עֵינָיו
נִבַּט מְשׁוֹרֵר אוֹ מַחֲזַאי.
אָבִי מַלְכִּי, מְצָא אֶת הָרֶוַח
שֶׁבֵּין הַצְּדָקָה לַחֶסֶד וְתֵן בּוֹ
מָקוֹם לִמְנוּחָה תֵּן כְּנָפַיִם
שֶׁל עָגוּר לַדִּמְעָה.
****
לחישת הארץ לשמים, מבחר משירי חוה פנחס-כהן | סדרת מבחר | זוטא
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ
שירים נוספים של חוה פנחס-כהן