על חורף ועל פיל שאינו קורא בספרינו | דוד אבידן

על חורף ועל פיל שאינו קורא בספרינו
דוד אבידן

מַיִם רַבִּים יוֹרְדִים

עַל הָרֹאשׁ וְנוֹטְפִים עַל הָעֹרֶף.

נִלְבַּשׁ מְעִילִים, יְלָדִים,

כִּי הִגִּיעַ הִגִּיעַ הַחֹרֶף.

וְאִמָּא תַּתְחִיל כְּתָמִיד

לְהַזְכִּיר: "יְלָדִים, לִלְבֹּש סְוֶדֶר!"

וְאִם הַגֶּשֶׁם יַתְמִיד,

נְשַׂחֵק מִשְׂחָקִים שֶׁל חֶדֶר.

וּלְקוֹל מַנְגִּינָה רְחוֹקָה

מִן הָרַדְיוֹ בַּחֶדֶר שֶׁל אַבָּא

נֵרָדֵם. וְסִירָה אֲרֻכָּה

שֶׁל חֲלוֹם אָז תָּבוֹא וְנִסַּע בָּהּ –

אֶל אֶרֶץ ג'וּנְגֶלִים סְבוּכִים

שֶׁבָּהֶם גֶּשֶׁם חַם קוֹלֵחַ,

וּלְגוּרֵי נְמֵרִים שָׁם עוֹרְכִים

מִבְחָנִים חֲמוּרִים בְּחוּשׁ-רֵיחַ.

אַךְ אֵין לָהֶם אִמָּא אֲשֶׁר

תַּזְכִּיר שֶׁצָּרִיךְ לִלְבֹּש סְוֶדֶר,

כִּי אֵין מַלְבּוּשִׁים לַנָּמֵר

וְאֵין לוֹ אֲפִלּוּ חֶדֶר.

וְשָׁעָה שֶׁנִּרְעַב נֹאכַל

אֱגוֹזִים מִן הָעֵץ, וְאַחַר-זֶה

אֶת טַנְטוּר הַפִּיל נִשְׁאַל:

"וְאֵיפֹה כָּרֶגַע טַרְזָן?"

אַךְ טַנְטוּר יָנִיד בְּחִדְקוֹ

בִּתְנוּעָה נְבוֹכָה כְּתָמֵהַּ,

כִּי הוּא אֶת בִּירַאוּז עַד-כֹּה

לֹא קָרָא וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ.

אָז נִהְיֶה עֲצוּבִים וְנָשׁוּט

חֲזָרָה לִמְקוֹמוֹת מְגוּרֵינוּ,

וְנַחְשֹׁב שֶׁזּוֹהִי פָּשׁוּט

בּוּשָׁה לֹא לִקְרֹא אֶת סְפָרֵינוּ.

וְנִקְפֹּץ חֲזָרָה לַמִּטָּה,

וּבַבֹּקֶר נִלְבַּשׁ אֶת הַסְּוֶדֶר,

וְנַחֲשֹׁב כָּל הַזְּמַן בַּכִּתָּה

עַל נָמֵר אֲשֶׁר אֵין לוֹ חֶדֶר

וְעַל עֵדֶר פִּילִים גָּדוֹל

שֶׁאֵינֶנּוּ קוֹרֵא בִּסְפָרֵינוּ,

וְעַל-כֵּן לְעוֹלָם לֹא יָכוֹל

לְהָבִיא אֶת טַרְזָן אֵלֵינוּ.

'דבר לילדים', 1.12.54


מתוך
דוד אבידן - כל השירים 1
1965-1951

>>>שירים נוספים באנתלוגיה>>>