אלברט סויסה, יליד קזבלנקה (1959), עלה לישראל ב-1963 וגר בירושלים, בעיר-גנים ג'. "עקוד" הוא ספר הבכורה שלו, והוא מהמם במערבולת הלשונית הבארוקית שלו, ובמציאות העזה שהוא מתאר – האכזרית לעיתים קרובות, והגדושה חומרים חדשים, שעד כה לא נשזפו בספרות העברית.
סויסה עושה בלשון בחירות יפהפייה, בציוריות מעוררת-השתאות, ועם זאת הוא מגלה תחושה עמוקה לרובדי העברית לדורותיה, שהוא מתיך בגמישות לפי רצונו. שלושת חלקי הספר הם וריאציות על נושא "העקידה". יש להם רקע משותף: העלייה החדשה מצפון-אפריקה ב"ערי-הגנים'' הירושלמיות א'-ב'-ג' בראשית שנות השבעים. גם מרבית הדמויות משותפות, אך מצטיירות בכל חלק באופן אחר. מזבח-העקידה הוא ה"קֶשֶר" של עולם המבוגרים, או הכניסה הטראומטית אליו. הילד המוגלה לישיבה בבני-ברק בשל מעשה שזיעזע את אביו; הנער הקטן שאביו מחוק בעיניו; הילד עיוש, המסרב להיפרד מן הילדות שלו, בורח מן "הבר-מצווה" לעולם אוטיסטי, יוצא מדעתו וספק-מתאבד; האב הנחשף לפניו בחולשתו, אך הוא גם מושא לאהבתו; ההיטלטלות בין הזהות היהודית לבין מרד גורף (אכילה ביום כיפור) – כל אלה הם רק חלק קטן מחומריו החזקים של הספר, שמרווים אותו בפחדים אפלים ובאלימות, אך בלי לבטל את קסמו הפיוטי העז.
הספר זיכה את סויסה בפרס ברנשטיין לשנת 1991