העדפה מתקנת היא דרך במאבק של קבוצות אוכלוסייה מודרות הנאבקות על כינון צדק חברתי ושוויון הזדמנויות. מכיוון שהיא תובעת לכאורה העדפות היא מעוררת התנגדות בקרב שכבות חזקות באוכלוסייה, הנתבעות לוויתורים לטובת השכבות החלשות. בישראל החלה סוגיה זו לתפוס תאוצה בסוף שנות ה-90, עם ההתחזקות של תודעת הקיפוח בקרב קבוצות שונות בחברה. ראשונים לתבוע העדפה מתקנת היו ארגוני הנשים, שפעלו בנחישות ותבעו שינויים בחקיקה ובהתנהלות האזרחית כדי להקטין את אי השוויון בין המגדרים. אנשי עיירות הפיתוח, שכונות השיקום, אזרחי ישראל הערבים וקבוצות אחרות התארגנו מאוחר יותר כדי להשיג העדפה מתקנת, כדרך להשגת שוויון מלא בחברה הישראלית, כולל הזכות להשכלה, הזכות לייצוג והאפשרות לממש את הזכות לחיים מספקים. תוכניות של העדפה מתקנת שגשגו בארצות הברית בשנות ה-70 וה-80 שם היו לחלק מהמאבק האזרחי והמשפטי, וברוח זו הן הגיעו גם לישראל. פרק מיוחד בספר מוקדש לעיון וניתוח פסיקות של בית המשפט העליון בארצות הברית בנושא זה. הספר מנסה לצקת תוכן ממשי לשאיפה לצדק ולשוויון, כפי שניסח אותה רולס, שגישתו לא היתה מהפכנית אלא מתונה, ואומצה על ידי הסוציאל-דמוקרטיה במערב, והיום היא עומדת גם על סדר היום שלנו.