פייר בורדייה (2002-1930) ,אחד הסוציולוגים הבולטים והמשפיעים ביותר בעולם מאז אמיל דורקהיים ומקס ּוובר, נחשב לדעת רבים, כבכיר האינטלקטואלים שפעלו בצרפת במחצית השנייה של המאה העשרים. סקיצה לאנליזה עצמית, הוא ספרו האחרון של בורדייה, שראה אור ב-2002 זמן קצר לפני מותו. במסמך חריג ומאלף זה מבקש בורדייה ליישם על עצמו את העקרונות המתודולוגיים של ה"רפלקסיביות", שאותם ניסח בפרק האחרון של ספרו מדע המדע ורפלקסיביות, ולספק יסודות עובדתיים הרלוונטיים, לדעתו, להבנה נאותה של הסוציולוגיה המזוהה עמו. "אין בכוונתי לציית לַסוּגה של האוטוביוגרפיה, עליה אמרתי לא פעם כמה היא באותה עת נדושה ואשלייתית. כל מה שהייתי רוצה הוא לנסות לאסוף ולקבוע יסודות כלשהם לסוציואנליזה-עצמית [...]. "באמצי את נקודת המבט של האנליטיקן, אני מתחייב (ומרשה לעצמי) להתמקד בכל המאפיינים הרלוונטיים לנקודת המבט של הסוציולוגיה, כלומר באלה הנחוצים להסבר ולהבנה הסוציולוגיים, ובהם בלבד. אך בשונה משניתן היה לחשוש, לא זו בלבד שאינני מבקש ליָצֵר באופן זה אֶפֶקט של סגירות, תוך כפייה של פרשנותי; אדרבה, כוונתי להעמיד התנסות זו, המנוסחת בכנות הרבה ביותר האפשרית, לעימות ביקורתי, כביכול מדובר בכל אובייקט אחר". (פייר בורדייה). לספר מצורף מבוא מאיר עיניים מאת ד"ר סשה וייטמן מן החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הקושר את הסוציואנליזה-העצמית של פייר בורדייה עם משנתו הרחבה.