עיר הלוויתן זוהי חגיגה לאוהבי השירה, אבל אין זה "אירוע חגיגי", כזה שספרי שירה חדשים של משוררים ותיקים מְזַמְּנים בדרך כלל, משום שהספר הוא בגדר התמודדות עמוקה וטרגית עם הימים הנוראים שעברנו בארץ הזאת בשנים האחרונות. יצחק לאור נע בין קטבים מרוחקים ומנוגדים, בין מסורת התפילה למסורת נבואות זעם, בין אהבה עזה לארץ לבין אימה נוכח זוועותיה. מבחינות אלו, יצחק לאור הוא משורר טרגי, וספר זה הוא המשך של שירתו מהעשור האחרון, אף שהפעם ה'פוליטי' אינו מצטמצם לשער אחד מתוך שערי הספר, אלא מתערב בניסיון לסכם את החיים. זהו ספר אישי, לפעמים קומי (בשירים המזכירים את הסצנות הקומיות ברומנים של לאור), והפוליטי הוא כזה, במובן שלאור תופס את הפוליטי: איום על היקר לו מכל – מה שאיננו לכאורה פוליטי, אבל הופך לכזה, באימה של חיינו.
זוכה פרס יהודה עמיחי לשירה
ספרי השירה של יצחק לאור: