למה

יוסי גודארד - איש רדיו וטלוויזיה, תסריטאי, במאי ומפיק, ממקימי הערוץ הראשון וסופר ספרי ילדים - לוקח אותנו בספרו החדש 'למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות ולשחורות בטן לבנה' למוקד הסכסוך בין לבנים ושחורים. גודארד עושה זאת בהומור, חיבה ואהבה ואף מציע פתרון נהדר וטבעי איך להתגבר על הסכסוך הזה המצוי בכל מקום על פני כדור הארץ.

 המחבר בוחר בסגנון אתיוליגי, כשהוא מציב בראש הסיפור את המילה למה - וממקד אותו בשתי להקות של חסידות - לבנות ושחורות שהסכסוך ביניהם איננו על דברים חשובים, אלא נובע מעצם השוני ומביא להתגרויות ולניסיון לקבוע מי טוב יותר.

"הצבע הלבן יפה כמו פרח דובדבן," התגרו הלבנות בשחורות.

נעלבו השחורות והשיבו במקהלה: "השחור הוא הצבע, הכי יפה בטבע."

 כמו במציאות גם בסיפור עוברים חיש מהר מעלבונות  מילוליים לדחיפות ולמכות. וכשהרוחות מתלהטות - מכריזים מלחמה.  למזלן של החסידות טבען מאלץ אותן  לנדוד לאפריקה בהגיע ימי החורף. המלחמה נפסקת. הפסקת אש מוכרזת, תוך הבטחה להמשיך בקרב עם שובם מארצות החום.

המחבר מפגיש  בהמשך הסיפור בחסידונת לבנה אחת, שהכנף שלה נשברה במלחמה והיא לא מסוגלת לעוף, עם חסיד שחור, סקרן ומלא חיבה, שאין לו עניין במלחמות. החסידון השחור מתנדב להישאר עם החסידונת הלבנה במערה למרות הגשם, הקור והשלג.  אהבתם של השניים יוצרת מהפך. כשהלהקות חוזרות הביתה מוכנות להמשיך במלחמה  נגלה להם מראה מוזר ומופלא - לחסידון ולחסידונת יש שני גוזלים לבנים עם כנפיים שחורות ושני גוזלים שחורים עם בטן לבנה...

ברוח האופטימית של סוף הסיפור חותמים נציגי הלהקות על מגילה האומרת:

"למלחמות אמרנו די! / לחמנו כבר יותר מדי! / מהיום נהיה חברים וחברות, / 

שחורות, לבנות ומעורבות. / וכשנביט אלה באלה / קל יהיה להיזכר / 

שבכל אחד מאיתנו יש גם צבע אחר."
את האיורים המקסימים המלווים את הספר באדום לבן ושחור אייר אור יוגב, מאייר צעיר וכשרוני, בוגר האקדמיה לעיצוב בצלאל. זה ספרו הראשון.