בחוץ שֶׁקֶט

יֵשׁ לִי שְׁטָר לִפְרֹעַ, אֵיזֶשֶׁהוּ שְׁטָר.
אֲנִי עוֹבֶדֶת יָפֶה – זֶה לֹא מַסְפִּיק,
אֲנִי כּוֹתֶבֶת יָפֶה – זֶה לֹא מַסְפִּיק,
אֲנִי מְחַיֶּכֶת בְּלִי סִבָּה – זֶה מִתְקָרֵב.
אֲנִי עֲדִינָה, הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט,
אֲנִי מְבָרֶכֶת עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ –
זֶה לֹא מַסְפִּיק, הַשְּׁטָר מוּנָף
מֵעָלַי כְּגִילְיוֹטִינָה.

אֲנִי נוֹתֶנֶת הַכֹּל לְכֻלָּם –
הַשְּׁטָר צוֹחֵק.


בחוץ שֶׁקֶט הוא ספרה השני של המשוררת יעל סטטמן . ספרה הראשון, בעניין הבערה (הקיבוץ המאוחד, 2001), זכה לשבחי הביקורת ולאהדת הקהל גם יחד, והציב אותה בשורה הראשונה של המשוררות והמשוררים בני דורה.

***

"כמו בספרה הקודם, גם ב"בחוץ שֶׁקֶט" הנושאים בהם עוסקת סטטמן בשירתה נעים בין קירות הבית הפרטי. כשהיא בוחרת לקרוא לספר "בחוץ שֶׁקֶט" היא למעשה רומזת לקורא: "שמע, בפנים יש המון רעש" ומזמינה אותו למצוא ברעש הזה את המוסיקה האישית שלה; כי שירה מצויה גם בחיים הקטנים שלנו, לאו דווקא בסְפרוֹת הגבוהות של רוח האדם.
"בחוץ שֶׁקֶט" הוא הסיבה שבעטיה אנשים ממשיכים להוציא ספרי שירה. כן, דווקא בימים האלה. האומץ להשיק ספר חדש בימי מלחמה יכול לבוא מתוך הידיעה שהחיים שלנו כרוכים מתוך מה שבפנים, לא פחות מאשר בחוץ. מי שמשתיק את הרעשים מחוץ לחלון, נגזר עליו למצוא את הרעשים הפרטיים בין כותלי הבית שלו ובו, אשר שמתוכם נולדת לעתים שירה גדולה."
נמרוד שיין