הבלתי נראים | על הספר

הבלתי נראים | מטין בילמן
________________________


העצה הכי טובה שנתנו לי לגבי כתיבה הייתה: "תצא מנקודת הנחה שהדראפט הראשון של כל דבר שתכתוב ייצא לא טוב. הכתיבה לא תהיה טובה, זה יהיה בליל של משפטים לא מנוסחים היטב, ובאופן כללי לא תבין למה אתה כותב. וזו המטרה. פשוט תקיא על הנייר את כל מה שאתה רוצה לספר."

מהבחינה הזו אני תמיד אוהב להשוות כתיבה לפיסול – אחרי שיש לך את חומר הגלם

יש מלא שיטות לכתוב. יש גם מלא עצות שנותנים לך לגבי איך לכתוב: תכתוב ראשי פרקים, תכתוב כרונולוגי, תנעץ על לוח שעם פתקים עם תקצירי פרקים, אולי בכלל תכתוב מהסוף להתחלה. ומה שלמדתי זה, שלכל אחד שיטה אחרת לכתוב, וזה בסדר גמור.

בשבילי, הספר שכתבתי הוא משהו שהייתי חייב לספר.

"הבלתי נראים" הוא ספר מתח לבני נוער, אבל כבר הבנתי שמבוגרים נהנים ממנו לא פחות.

הוא התחיל בכלל מאירוע שהתרחש כשהייתי בן 13. גדלתי בהרצליה, ובאחד הלילות בהם חזרתי מחבר, ראיתי מחזה משונה מאד: על מעגל התנועה שליד ביתי עמדו חמישה אנשים לבושים בשחור, פתחו את חור הביוב שעל המעגל, נכנסו ונעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

הייתי המום.

מטין בילמן

שנים אחר כך, לא הפסקתי לחשוב על האנשים האלו ומה הם בדיוק חיפשו מתחת לאדמה. האם הם היו עובדי עירייה, או שודדים שרצו לחפור מנהרה לבנק הנמצא בסמוך?

וכך התגלגל לו הרעיון לספר. מה היה קורה אם אני ועוד שני חברים היינו יורדים בעקבות החמישה ועוקבים אחריהם? מה היינו מגלים מתחת לאדמה? אילו הרפתקאות היינו עוברים? כיפיות או מפחידות?

הבלתי נראים הוא סיפור מתח שמבוסס על סיפור שיכול היה להיות אמיתי J

עצה נוספת שסופרים תמיד מקבלים היא – תכתוב על מה שאתה יודע ומכיר. אז זה מה שעשיתי. כתבתי על האיזור בו גדלתי, חברי הילדות שלי הם גיבורים בספר, ומהלך העלילה הוא משהו שדמיינתי שנים.

תהליך הכתיבה היה קצר יחסית, וסיימתי לכתוב גרסה ראשונה כעבור חמישה חודשים.

מעבר לספר מתח, זהו גם שיר הלל לכל הספרים והסרטים עליהם גדלתי, שבהם חבורות נוער יוצאות להרפתקאות ומסתבכות עד מעל הראש. אני חושב שזה משהו שאיבדנו – הרצון לצאת החוצה ולטעות בדרך, ואני מקווה שמי שיקרא את הספר הזה, יישב קצת פחות בבית אחריו.

מכל האמנויות, אני אוהב להשוות את הכתיבה לפיסול. חומר הגלם כבר קיים בתוכך, עכשיו רק צריך לעצב.

מקווה שתהנו מהספר.

מטין