איך הצליחו הקתולים והפרוטסטנטים באירלנד, הטורקים והיוונים בקפריסין והשחורים והלבנים בדרום אפריקה להיחלץ ממעגל האלימות הקשה בסכסוכים ביניהם?
אילו מהלכים נקטו הצדדים הניצים בשלושת הסכסוכים הסבוכים, המתמשכים והעקובים מדם כדי להדביר את האלימות הפוליטית – בשעה שאצלנו עדיין נמשכים האיבה וההרג?
הדיפלומט אלון ליאל והעיתונאי יהודה ליטני מבקשים להשיב על כל השאלות הללו (ואחרות) באמצעות סדרה של ראיונות, שנערכו במשך יותר מחמש עשרה שנה עם עשרות מעורבים ומעורבות מכל הצדדים.
לצד פרישׂת הרקע ההיסטורי המורכב של שלושת הסכסוכים, שנבדלו מאוד זה מזה, וכיתתו מבקש להצביע דווקא על עניין משותף: בשלושת המקרים נעשו ניסיונות לרסן את האיבה גם באמצעות הכרה בסבלו של האויב ובכאבו, ובשוויון הערך העמוק שבין הצדדים היריבים.
וכיתתו הוא קריאת חובה לכל המבקשים עתיד טוב יותר – וביתר שאת, לאחר אירועי הדמים של 7 באוקטובר 2023 ובעקבותיו.
אלון ליאל הוא דיפלומט ישראלי ואיש אקדמיה בתחום היחסים הבינלאומיים. הוא שירת כדיפלומט בטורקיה ובדרום אפריקה, שימש מנכ"ל משרד החוץ בזמן ממשלת אהוד ברק ופרסם ספרים אחדים, בכללם צדק שחור (1999) ודמו־איסלאם (2003) בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
יהודה ליטני ז"ל היה עיתונאי בהארץ ובחברת החדשות של ערוץ 2, סיקר במשך עשרות שנים את הסכסוך הישראלי–פלסטיני, העמיק לחקור גם את שורשי הסכסוך באירלנד ותרגם את שירי שיימוס היני, שכונסו בספר סטיישן איילנד (כרמל, 2003). יחד עם רעייתו לבנה פרסם את הספר המיתולוגיה האירית (מפה, 2001).