שירין ודניאלה נפגשות בג'נבה. שירין היא פלסטינית מוסלמית ודניאלה – ישראלית יהודיה. המפגש משמעותי לשתיהן והן לא מוותרות עליו גם עם חזרתן לבתיהן. הן ממשיכות לקיים את הקשר באמצעות מכתבים, שעושים את דרכם בקו תל אביב רמאללה, בעיקשות ובאופטימיות גדולה. אט אט הולך המחסום ומתמוסס והקשר הופך לידידות אמת.
"הספר נקרא בנשימה עצורה . יש משהו סוחף ברצף מכתבים שהופך לא רק ספרות לקולחת (כמו "אנשים עלובים" של דוסטויבסקי או "קופסה שחורה" של עמוס עוז), אלא גם מכתבים אמיתיים לספרות".
(אילנה נורמן, ישראל היום, אוגוסט 2010)
טעימה מהספר