– איך שיר נולד
לפני מספר שנים, כשהייתי סטודטית לתואר שני באוניברסיטה, שבה את ליבי מראה קצר שנגלה בפני מחלון האוטובוס בדרך ללימודים. ילדה כבת ארבע רכנה מעל כלב לברדור ענק, חיבקה אותו ולחשה משהו באוזנו. אחר נעמדה, הביטה בכלב הנהנה בראשה וכמו לפי אות מוסכם שניהם החלו לרוץ. גם האוטובוס החל לנסוע ושני השחקנים הראשיים בסרט האילם נותרו מאחור בעיקול הרחוב. מייד הפכה הילדה לנועה והכלב שהפך לכלבה, לנושי. הם ליו אותי במהלך אותו יום ושהו עימי בעקשנות עד שישבתי וכתבתי סיפור קצר על הילדה נועה שיוצאת ללמוד את שפת החיות כדי שתוכל לדבר עם חברתה הטובה, הכלבה נושי. הסיפור זכה להצלחה מיידית בקרב בני משפחה וחברים (מבוגרים וצעירים), אבל נותר במיגרה.
מאז הספקתי לעשות כמה דברים, לסיים את התואר, למצוא עבודה כעורכת ספרותית, לחזור לאוניברסיטה כדוקטורנטית, לכתוב ביקורות ב"הארץ", להתחתן וללדת ילד (לא בסדר הזה). במהלך חופשת הלידה חזרתי לחומרים ישנים שהיו במגירות. ביניהם מצאתי את הסיפור על נועה ונושי, ערכתי מספר שינויים ולסיפור נוספה גם דמות חדשה, פיית חלומות בשם טולינה. לשמחתי הרבה יונה טפר, עורכת ספרי הילדים בקיבוץ המאוחד, אהבה את כ"י ובתום תהליך הלקטורה הודיעה לי כי יראה אור כספר. מאז עברו שנתיים נוספות, בהם הכרתי גם את שרון אלפרט המאיירת שהפכה את המילים לתמונות חיות ושובות לב ובתהליך יצירה מרתק ומרגש ראיתי איך הסיפור מתעצב אט אט לספר.
כיף גדול להציג בפניכם את ספר הילדים הראשון שלי וזו גם הזדמנות להודות לשתי סופרות ילדים אהובות וחברות יקרות, שקראו והעירו הערות. תודה לדורית אורגד, המורה הראשונה שלי לכתיבה ולשלומית כהן – אסיף היקרה. וכמובן תודה לנועה ולנושי, הבדיוניות ומקורות ההשראה... .
גתית
באתר