סער ופרץ | בני אדם חדשים

עולם והיפוכו
'טורים', 30.3.1939

ג | בני אדם חדשים

אמנם קשה וקצת מגוחך לדבר על "גורמי השפעה" מסוג זה בשעה שהאש בבית. המילים, שיש להן תמיד דמות אנוש, הנושאות בחובן תמיד מחשבה אנושית, נסוגות מפני המקרים שפרצו כל גדר של מושגי אדם. המילים שיש להן היגיון ונשמה אינן חלות על עניינים שההיגיון אינו חל עליהן. סופרים שכוחם עמהם מרגישים, כווידויָם, כי קָצְרָה ידם לדובב את הימים האלה. ונדמה כי לא "הפרספקטיבה ההיסטורית", שכה מרבים להתגעגע עליה (ולא רק מבחינה ספרותית), היא החסרה כאן. לא היא. ייתכן כי את ימיהם של כמה חלקים על פני כדור הארץ אין לדובב בלשוננו, משום שאין להם לשון שהדעת סובלתה. ואין המכוון בזה למספר מעשי האכזריות הנעשים בהם, או למידותיה של הנבלה ועומקה. אין הכּוונה רק לרשעותם של הימים, במובן המקובל. הכּוונה היא למהותם העצמית, שאינה מהות אנושית. המילים יספרו בכאב, בחרון, על עינוייו של פליט, על עינוייהם של רבבות פליטים, על בית כנסת עולה באש, על שבעים בתי כנסיות עולים באש, על המונים שנהפכו למכונה עיוורת ודורסנית, על תינוק המבקש את אמו בין המכונות — — — יש בכוח המילים לספר את כל אלה, אבל בחוש שאינו מכזב, בחוש שאינו נרדם, מרגיש הקורא ומרגיש גם הכותב כי הכול סוּפָּר, אך הכול נשאר אילם. הימים הללו, על כוחותיהם, על מניעיהם, על נפשם, אינם מדברים בלשוננו. כאילו תעו ובאו אל כמה ערים, אל כמה ארצות של עולמנו, מחוץ לעולם. הלשון חופפת את העובדה, אך העובדה מוסיפה להיות זרה לה. קשה לפשט את הדבר, אך נדמה כי כך ירגיש מי שיקרא בלשון כדור הארץ תיאור מדויק של זריחת שמש אחרת על כוכב לכת אחר.
הרבה נכתב על אודות ימים אלה מחוצה להם, אך הרבה נכתב גם בתוכם. המשטר הנאצי עשה לו את המילה הנכתבת, המדוברת והרועמת לכוח מניע שמעטים כמוהו. בעולמנו זה, עולם המרכולת, הרעב והחומר, קשה היה להאמין כי אפשר להחזיק המונים, לא שבוע ולא חודש, אלא שנים על שנים, בסִסמות שיסוי ושיכרון, אשר הרווח המוחשי שלהן זעום כל כך. אמנם, גם הגסטאפו עושָׂה את שלה, וחלקה ב"משיכת ההמון" אינו מבוטל כל עיקר, אך לא קטן הוא גם חלקה של הרטוריקה, חלקו של הנאום, של המזמור, של התזמורת. באחת — חלקו של מיניסטריון התעמולה. אל ישלה איש את עצמו: האלפים הגועים את ה"הַייל" הגדול בעת נאומיו של "המנהיג" אינם גועים אותו מאונס, ואם יש ביניהם גם כאלה, לא הם יוצרים את הגעייה. מיניסטריון התעמולה הגרמני הוא הסיטרא אחרא של כוח ההשפעה האמנותית והספרותית. וכמה ערטילאיים, כאמור, הם אמצעיה של השפעה זו. פייטני המהפכה האחרת הבטיחו לחם, עבודה, חומר. פייטני הרצח הנאציים מדברים לא על לחם ולא על חמאה, אלא על כבוד לאומי (כמה עוללו את המילים הללו בבוץ משוררים שונים בגרמניה, שנה אחת לפני גדולתן), על תפארת הרייך. מושגים אלה, שמעולם לא היו כה ריקים מתוכן ומיוֹשר כאשר הם כיום בפי נושאיהם, נהפכו לכוח סוחף. מעולם לא נעשו מעשי נבלה כה רבים וכה נוקבים ללא כל טובת הנאה לעושיהם שהיו לעבדים. מבחינה איומה זו הרי משטרם של היטלר ומוסוליני הוא רוחני מכל מה שניתן לשער. רוחניות שהיא מחוץ לגדר אנושי, רוחניות שהיא אחד מפרצופיו הבלתי־אנושיים של המשטר.

באומרנו "בלתי אנושי" שומעים אנו, במשמעות ראשונה ושגורה: בלתי הומניטרי, מנוגד לכמה תכונות ומעלות שהן יסוד חיובי באדם, כגון אהבת הבריות, סבלנות, חירות. אבל חותם האנושי נמחה בזמן הזה, בכמה מקומות בעולם, במשמעות מעמיקה יותר, נמחק פשוטו המזעזע של תואר זה. ייתכן כי גם אנו איננו תופסים עניין זה בתודעה ברורה, אך ניתן לשער כי ההתנגדות האינסטינקטיבית העולה בתוכנו כלפי המשטר שבמקומות אלה אינה באה אך ורק מחמת שנעדרים בהם אותם סימנים של סבלנות וחירות, שגם במדינות עולם אחרות אין הם מובהקים במלואם, וכל עיקרם יחסי. הבלתי־אנושי במקרה זה אינו רק מושג שלילי, המקושר עדיין עם חיובו. הוא מושג אחר, עצמאי. הוא סטיכיה שאינה אנושית.
משטרי המדינות הטוטליטריות כופים את האוכלוסים לא רק להיות טובים מן האדם או רעים ממנו. הם כופים אותם להיות שונים ממנו בתורת יצורים. הם מגלגלים את מחשבתם בערוצים אחרים, משנים את מערכת עצביהם, את דרכי הרפלקסים, את הראייה וחוש השמע וההבנה. מיליונים של המוני־גולם הודהמו לראשונה במהלומות בזק של איומים, של עונשין, של נחשולי כזב ואכזריות, ועכשיו לשים בהם כדי לברוא אותם מחדש. "בני אדם חדשים" — זוהי אחת הססמאות של המשטרים הללו, ואולי האיומה שבכולן. יום אחד, אחרי שתפוג תדהמת הפחד, אחרי תהליך הלישה והיצירה, עלולים לקום על פני כדור הארץ מיליונים על מיליונים של יצורים בצלמם ובדמותם של יוצריהם. הם יהיו בלתי אנושיים במשמעותו המבהילה ביותר של התואר הזה. במשמעותו המהותית. בימי ביקורו של ראש הקבינט האנגלי ברומא סיפרה סוכנות טלגרפית כי ההמון הביט בתימהון אל המטרייה הנודעה וראה אותה כניגוד מופלא לסמליו של המשטר השורר שם. האין כאן משהו יותר מזה? כך יביטו בני כוכב מאדים על הליכותיו ולבושו של האדם, בן הארץ. המוני בני אדם חדשים, המוני יצורים חדשים יביטו כך על כלי שימושה, על מנהגיה, על מושגי מחשבתה של האנושות.

הבדל מהותי זה בין משטר העולם, על כל הלקוי והמעוות שבּו, ובין היפוכו, משטרי המדינות הללו, יש לזכור תמיד. ייתכן כי ברבות הימים יפחתו מעשי האכזריות שבהן, הרדיפות, העינויים והדלֵקות. ייתכן כי הגבול הזה, המרתיע מהן את האנושות שמחוצה להן, יטושטש בהמשך הזמן, ואז תקום, עזה ותוקפנית שבעתיים, סכנת ההתפשטות ורכישת הלבבות. רבים מאוד, אפילו בינינו, בין היהודים, היו נתפסים למשטר זה ולכל מערכת מושגיו, אלא שגילוייו, כפי שהם כיום, גילויים שיש בהם סכנה לביטחונם וחייהם, מרחיקים אותם ממנו. למען ביטחונה של האנושות, למען חייה, יש לעורר ולחזק ולהבהיר בה את יצר השמירה העצמית, את יצר האנטגוניזם הטבעי, לאויבהּ בנפש, לבלתי אנושי לא כמדרגה או כצורה, אלא כמהות. תורת הגזעים אינה מִמרה ריקנית. מול פני העולם קם עכשיו אויב בן גזע שאינו שלו, גזע שאינו אנושי. יש להשליט את ההכרה כי המלחמה התלויה עכשיו באוויר, אם תתחולל בגלוי או תימשך בסמוי, אינה רק מלחמה בין שני משטרים. אם יימשכו הדברים כמו שהם כיום, צפויה לאנושות — אם בהתנגשות של נשק או בהיאבקות פנימית — מלחמה אחרת. אחד מקרבותיו העצומים והקדמונים של הטבע. מלחמה בין שתי משפחות של בעלי חיים לשליטה על הכדור.

***

סער וּפרץ - פרוזה ומאמרים, 1940-1931 מאת נתן אלתרמן | עורכים: אורי ש. כהן וגדעון טיקוצקי

© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ