איקס עיגול | דיגיטלי

לאהבה אין צבע

סֶפִי היא איקסית – נערה כהת עור, בת למשפחה עשירה ומכובדת; קָלוֹם הוא עיגול, בן למשפחה לבנת עור, ענייה, ממעמד חברתי נמוך. באיקס עיגול בונה מלורי בלקמן עולם אלטרנטיבי מרתק בו כהי העור שולטים על בהירי העור ומפלים אותם לרעה בכל תחומי החיים. במציאות זו, יחסים קרובים בין סֶפִי וקָלוֹם לא ייתכנו. אך מה קורה כשהם מתאהבים?
ארגון טרור, חטיפה, משפט ראווה וגזר דין שערורייתי ובתוך כל אלה אהבה אסורה הגובה מחיר כבד. איקס עיגול, ספר שלא תוכלו להניח מהיד, מסופר לסירוגין בקולותיהם של סֶפִי ושל קָלוֹם, שעולמותיהם שזורים זה בזה אך שונים זה מזה. שחור הופך ללבן ולבן לשחור, אך דבר אחד ברור: דעות קדומות והפרדה גזעית עלולים להיות קטלניים – לכולם.
סדרת הספרים רבת-המכר איקס עיגול זכתה בפרסים ועוּבדה להצגת תיאטרון ולסדרת טלוויזיה המשודרת בבי־בי־סי.


הביקורות מהללות את איקס עיגול: דרמטי, אמיץ, מטריד. הפיכת העולם על פיו גורמת לקוראים לראות דברים בבהירות רבה יותר.

"מַלוֹרי בְּלֶקמן מלהטטת בין סיפור מתח קצבי ומושלם לבין סיפור אהבה בנוסח רומיאו ויוליה." טיימס

"ספר שממשיכים לחשוב עליו זמן רב לאחר הקריאה." אוֹבְּזֶרְוֶור


**
מַלוֹרִי בְּלֶקמן היא סופרת אנגלייה נודעת שכתבה יותר משבעים ספרים לילדים ונוער. רבים מהם עוּבדו לתיאטרון ולטלוויזיה. בלקמן זכתה בחמישה-עשר פרסים, ביניהם אות ההצטיינות הבריטי OBE הניתן על הישגים מיוחדים באמנות ובמדע. ב-2022 זכתה בפרס פינטר (על שם המחזאי זוכה הנובל הרולד פינטר), של ארגון הסופרים הבינלאומי פֶּן.
בלקמן נולדה בלונדון למשפחה בת חמישה ילדים. אביה היה נהג אוטובוס ואמהּ עבדה בבית חרושת לפיג'מות. היא סיימה בהצטיינות את לימודיה האקדמיים בבית ספר פוליטכני ובבית הספר הלאומי לקולנוע ולטלווזיה. לפני שהחלה לכתוב ספרים בגיל עשרים ושמונה, עבדה כמתכנתת. בלקמן מתגוררת היום בקֵנט שבאנגליה עם בעלה ובתהּ. בזמנה הפנוי היא אוהבת לנגן בפסנתר, לשחק במשחקי מחשב ולכתוב שירה.

***

סֶפִי
"חטפתי את ההלם של החיים שלי. קיבלתי זימון לבית המשפט ליום שני הבא [...]
'למה הם רוצים אותי שם?' שאלתי, מבועתת [...] לא ידעתי מי הטמין את הפצצה. לא רציתי לדעת."

קָלוֹם
"האמת... איזו גרסה של האמת תתקבל על דעתו של בית המשפט האיקסי הזה? [...] ואני לא רציתי להגיד אף מילה, פחדתי שכל הברה שתצא מהפה שלי תגזור על אבא גזר דין מוות.
[...] אמא ואני החזקנו ידיים וחיכינו לדבריו של יושב־ראש חבר המושבעים. תקווה וייאוש התערבלו בבטן שלי כמו שמן ומים.
'יושב־ראש חבר המושבעים [...] "האם אתם מוצאים את הנאשם ראיין קלום מקרגור אשם או לא אשם ברצח עַיְישָׁה פִּילִינְג?' הִצטלצל קולו של הפקיד כמו ירייה.
והפעם שמעתי את פסק הדין. שאלוהים יעזור לי, שמעתי אותו. "