בין דרך הרבים לדרך היחיד, בין המקום הנעזב למקום שאליו הולכים, בין בהלה קיומית לראייה מפוכחת, גבול הרוח, ספר השירה ה-13 במספר של מירון ח. איזקסון, מתבונן באהבה בחיי אדם ובמחשבתו המתרוצצת, המבקשת אחיזה בזמן המתמעט.
בקשות
"מְנִיעַת סֵבֶל אוֹ תַּעֲנוּג",
שָׁאַלְתְּ אֶת לַחֲשִׁי שֶׁבִּקֵּשׁ אֶת גּוּפֵךְ.
חֻמְרָתֵךְ הֻנְּחָה וְלָהּ מֵצַח עַז -
סֶלַע כָּבֵד שֶׁדַּי בּוֹ לְמִשְׁפָּחָה שְׁלֵמָה.
יָדִיּוֹת הַבַּיִת כְּבָר יָדְעוּ אֶת מִזְגֵּךְ הֶחָדָשׁ,
אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה הֵן הִתְקַשּׁוּ לִפְתֹּחַ -
אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא נָעַל דָּבָר
אֲבָל תְּנוּעָתָן נִבְהֲלָה מִכְּדֵי נִיעַ.
אֲנָשִׁים שְׁכִיחִים נִפְגָּשִׁים בַּבַּיִת
וְנִשְׁכָּחִים בְּכָל חֶדֶר לִהְיוֹת.
לצאת מהבית
לֹא רַק אֲנָשִׁים יוֹצְאִים מִבָּתִּים.
לְמָשָׁל, הַגָּדֵר תִּצְעַד צַעַד נוֹסָף, הַצִּנּוֹר יִתְגַּלֶּה
בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְעֵינֵי הוֹלְכֵי הַמִּדְרָכָה.
הָעֵץ הַקָּבוּעַ בַּגִּנָּה הוֹפֵךְ מִשְׁנִי לְשָׁרָשָׁיו
הַגּוֹנְבִים אֶת לִבּוֹ וּמַגִּיעִים עַד לִיסוֹדוֹת
הַבִּנְיָנִים הַגְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר.
צַעֲקוֹת הַיֶּלֶד הַשּׁוֹבָב אוֹ הַמְעֻנֶּה יוֹצְאוֹת מֵהַבַּיִת
בִּלְעָדָיו, כְּמוֹ הָאָבָק שֶׁנֶּאֱסַף וּפָרַץ לְדַרְכּוֹ הָרְחוֹקָה
בְּלֹא שֶׁהִמְתִּין לְאִסּוּרֵי בְּעָלָיו.
עַל דְּבָרִים שֶׁנּוֹתָרִים בֵּינְתַיִם בַּבַּיִת
אֶפְשָׁר לְהָצִיץ מִבַּחוּץ -
אֲפִלּוּ לְנַחֵשׁ אִם יָגִיחַ מִכָּאן נָהָר.
המקום שבו ציפור עומדת באוויר
מוּל יָם מְסֻיָּם. אֵין חוֹף. מָקוֹם יֵשׁ. צִפֳּרִים בּוֹדְדוֹת. אַחַת
בְּתוֹרָהּ. זִרְמֵי כִּוּוּנִים. נְקֻדַּת רוּחַ עוֹלָמִית. יַבֶּשֶׁת הָאֲוִיר
הַזָּעִיר. הַצִּפּוֹר עוֹמֶדֶת. כְּנָפֶיהָ גַּלְגַּל הַצָּלָה. אֵינָהּ טָסָה.
כֵּיצַד הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד אֲוִיר. הִיא חֲרֵדָה. אֵינָהּ רוֹצָה
לְהִתְחַלֵּף. אַחֶרֶת כְּבָר מַמְתִּינָה. פִּתְאֹם נוֹפֶלֶת לַחוֹל. לֹא
נוֹחֶתֶת. לֹא מַנְמִיכָה. נוֹפֶלֶת מֵהַר אֲוִיר. חָשַׁבְתִּי סוֹפָהּ. אַחֲרֵי
רְגָעִים שׁוּב עָלְתָה. חָזְרָה לְחֹק הָרוּחַ הָרָגִיל. פִּנְּתָה מָקוֹם,
אַחֶרֶת תַּגִּיעַ לִשְׂרֹד. הָאוֹר נוֹשֵׁב. צִפּוֹר שׁוֹבֵבָה. מִי סִפֵּר לָהּ
עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה. מוּל הַיָּם. חֹק הַצִּפּוֹר הַתְּקוּעָה בָּאֵימָה.
צִפֳּרִים מְלֹהָקוֹת רַבּוֹת עוֹבְרוֹת מֵעָלֶיהָ, אֵינָן מְבַקְּשׁוֹת
לְנַסּוֹת אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה. צָרִיךְ רוּחוֹת סוֹתְרוֹת בְּיוֹתֵר כְּדֵי
לַעֲשׂוֹת מֶרְחַקִּים בְּלִי אֲוִיר.
ברכה
הֵיכָן מַתְחִילָה בְּרָכָה?
כְּשֶׁאָדָם קוֹרֵא: בּוֹאוּ, כָּאן תִּהְיֶה בְּרָכָה,
נוֹשֵׁק אֶת רֹאשׁ בִּתּוֹ הֵיכָן שֶׁמְּבַקֵּשׁ
עָלֶיהָ, וְאָז עַל עַצְמוֹ.
לִפְנֵי כָּל בְּרָכָה, פְּתִיחָה
שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ עִקָּר: "זֹאת הַבְּרָכָה".
וּמַה שֶּׁלְּבַסּוֹף יַגִּיעַ כְּבָר מִמֵּילָא לָן בַּחֲדָרֶיהָ.
רַעְיָה עוֹמֶדֶת, אִישׁ יוֹשֵׁב בְּקִרְבָּהּ,
בֵּיתָם מְכַוֵּן אֶת גְּרוֹנוֹ לְבָרֵךְ:
שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי אֵלֶּה נִשְׁאָרִים סְמוּכִים בְּתוֹכוֹ.
מתנה
בֵּן מַקְפִּיד עַל מַתְּנוֹתָיו לְהוֹרָיו:
אֶת מַה שֶּׁיִּתֵּן לָהֶם עַתָּה
צָפוּי הוּא לֶאֱסֹף לְעַצְמוֹ מִבֵּיתָם
לְאַחַר שֶׁלְּמוֹתָם יַעַזְבוּהוּ.
עִם אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו הוּא יִפְתַּח אֲרוֹנוֹת -
הַפַּעַם אָבִיו לֹא יִגְעַר, אִמּוֹ פָּסְקָה לְהִתְבַּקֵּשׁ -
רַק חֲרָקִים שֶׁהָיוּ חֲבוּיִים מִיִּרְאַת הוֹרָיו
יַכְרִיזוּ עַתָּה בְּגָלוּי אֶת יַתְמוּתוֹ.
בֵּינְתַיִם הַבֵּן מַקְפִּיד
לְהוֹפִיעַ בְּבֵיתָם הַחַי בִּזְמַנִּים בְּרוּרִים,
הֵם שׁוֹאֲלִים בַּעֲצָתוֹ
הֵיכָן לְהַנִּיחַ אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם.
לְאַחַר מוֹתָם יִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶם
אִם זָכְרוּ לְהָשִׁיב אֶת דְּבָרָיו לִמְקוֹמָם.
לעולם
לְעוֹלָם אֵינְמָקוֹם אֵינוֹ אֵין מָקוֹם,
כִּיאֵין שְׁתֵּי מִלִּים מְנֻשָּׁקוֹת לוֹחֲשׁוֹת
אֶת מַה שֶּׁכָּל אַחַת אוֹמֶרֶת.
כָּעֵתְהֵן בְּלִגְּבוּל מְקַפְּצוֹת בְּחִבּוּר עַז,
לְהָעִיר כֹּה הַרְבֵּה אַחַת בְּאַחַת,
אַחֶרֶת אִיאֶפְשָׁר לַעֲבֹר מִגּוּף לְעוֹד גּוּף.
גבול הרוח, מירון ח. איזקסון. עורך: ארז שוייצר.
כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד ולמחבר.