מי שנפלה עליו מפולת
"מי שנפלה עליו מפולת
ספק חי
ספק מת
ספק הוא שָׁם
ספק אינו שָׁם
מפקחין עליו
אף־על־פי שיש בו כמה ספיקות."
(שולחן ערוך, אורח חיים, שכ"ט, ג)
וּמִי שֶׁלֹּא נָפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת
וְהוּא סָפֵק חַי סָפֵק מֵת
סָפֵק שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם
מִי בִּכְלָל יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ.
וְכַמָּה סְפֵקוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְכַמָּה רְעָדִים
וְגִדְרוֹת דָּם הוּא הַנָּפֶשׁ
שְׁחִיטוֹת קְטַנּוֹת בַּוְּרִיד
וְהַשִּׁטָּה פּוֹרַחַת,
וְאֵין מִי שֶׁיְּפַקַּח עָלָיו
יִפְרֹשׂ אֵלָיו כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה וְיֹאמַר לוֹ:
בָּרוּךְ אַתָּה.
יָרִים אֶת רֹאשוֹ, יַבִּיט וְיֹאמַר לוֹ:
אַתָּה נִרְאֶה טוֹב הַיּוֹם
אוּלַי תִּקְפֹּץ לְקָפֶה
מִי בִּכְלָל יוֹדֵעַ
מִמֶּנּוּ
הכנעה
הָעֶרֶב צוֹנֵחַ בָּהָר. רְאִי גּוּפִי הַמּוּטָל,
פָּנַי הַשּׁוֹנוֹת, הַשַּׁוְעָה הַנִּשְׁקֶפֶת מֵעֵינַי.
מַה זּוֹ הָעִסָּה הַזּוֹ שֶׁנִּקְרֵאת גּוּף,
כַּמָּה מִמֶּנָּה עָפָר וְכַמָּה מִמֶּנָּה אֵשׁ.
הֵיכָן לְהַטְמִין בּוֹ אֶת כָּל פִּתְקֵי הַגַּעֲגוּעַ.
אֲנִי חוֹצֵב לָנוּ עַכְשָׁו קוֹל שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ רַק לַלַּיְלָה.
רַק רֶגַע
אֲנִי עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת
מתוך ספרו האש הרגילה :
פיוט לאמצע הקיץ
זְכֹר אַהֲבָתֵנוּ אָז מוּל זֵעַת הַשֶּׁמֶשׁ
הָרְגָעִים שֶׁיָּדַעְנוּ אָז שֶׁנּוֹחַ שֶׁנִּבְרָא
וְהַיּוֹם שֶׁאָמַרְנוּ הִנֵּה נִפְלָא מֵאֶמֶשׁ
בַּעֲבוּרוֹ הַמְצֵא לָנוּ טוֹב וְלֹא רַע
זְכֹר אֵיךְ הוֹלַכְנוּ הַתִּקְווֹת רַכּוֹת כְּבַקָּשָׁה
וְאָמַרְנוּ נוֹלִיד עַצְמֵנוּ אֶל הַקּוֹל
וּלְבַסּוֹף נִטְרְפָה נַפְשֵׁנוּ מוּל שִׁגְרַת הַחֲפָצִים הַקָּשָׁה
בַּעֲבוּרָהּ הָקֵל נָא מְעַט מִן הָעֹל
זְכֹר שֶׁרָאִינוּ יוֹתֵר מִשִּׁפְחָה עַל הַחוֹף
וְחָשַׁבְנוּ הִנֵּה יִמְלְאוּ מַבָּטֵינוּ כְּמַיִם לְיָם מְכַסִּים
אֲבָל רְאֵה כִּי עָיַפְנוּ בִּמְרִיבוֹת שֶׁלֹּא פּוֹסְקוֹת לִרְדֹּף
בַּעֲבוּרָן תֵּן שׁוּב לְהַנִּיחַ אֶת הָרֹאשׁ וּלְהַקְסִים
וּזְכֹר אֵיךְ טָוִינוּ בָּאֹהֶל חֲלוֹמוֹת בִּתְמִימוּת
וְדִבַּרְנוּ עַל יְלָדִים וְעַל מַהְפֵּכַת הַלֵּב מְלֵאַת אוֹן
וְעַכְשָׁו אָנוּ לְכוּדִים בִּשְׁתִיקוֹת רָפוֹת וּבַעֲמִימוּת
אָז, בְּחַיֶּיךָ, הָשֵׁב בָּנוּ כְּבָר אֶת הַטֵּרוּף וְהַשִּׁגָּעוֹן
הנפש התמימה
סֻכּוֹת וְאָנוּ עוֹלִים מֵהַשִּׁלּוֹחַ
שֶׁהָיוּ כָּאן שְׂמֵחִים בַּמַּיִם
שֶׁהָיוּ מוֹשְׁחִים מַלְכוּת
נִבְקָעִים אֶל הַנְּקֻדָּה.
וּמֻסְלְמִים רַבִּים מְטַפְּסִים בָּהָר,
שְׁטִיחֵי תְּפִלָּה עַל שִׁכְמָם,
בָּא סוֹף רָמָדַאן.
וּבִי בָּאָה הַנֶּפֶשׁ הַתְּמִימָה
הַמִּתְרוֹצֶצֶת כְּחַיָּה לְהַשְׂבִּיעַ
נָעָה בִּשְׁפִיּוּת עַד כְּאֵב
וּמְבַקֶּשֶׁת בִּצְעָקָה
תֵּן לִי הַבְּרֵאשִׁית
וְהַכְּרִיעוֹת
תֵּן לִי הַמַּיִם
שירים נוספים באנתלוגיה