התפוח והעינם | שירים

שמא

כָּל הַמַּעֲיָנִים וְהַמַּבּוּעִים
טָבַעְתִּי בְּבַקְּשִׁי לָךְ שֵׁם.
כְּשֶׁנּוֹלַדְתְּ הָיוּ בָּעוֹלָם רַק שְׁמוֹת זְכָרִים
כְּמִינֵי רְגָבִים וְאֶשְׁחָרִים
רָאֹה רָאִיתִי הִנֵּה נְקֵבָה תִּינוֹקִי
יִנְקְבוּ עֵינֶיהָ אֶת שְׁמָהּ
וְלָחֲשׁוּ לִי 'עֵינָם',
כְּמוֹ שְׁלֹמֹה, נָתְנָה שֵׁם לְעַצְמָהּ.
וְיָדַעְתִּי, גַּם פִּי הַשְּׁכִינָה
נוֹתֵן לָהּ זֶה שְׁמָהּ
כִּי נָפוֹצוּ מַעַיְנוֹתֶיהָ עַל גְּדוֹתֵיהֶם
זֹאת עֵינָם בְּכָל הָאָרֶץ
פֹּרִיָּה הָאֲדָמָה עָלֶיהָ דָּרְכָה
וְהִצְמִיחָה שִׂיחֵי נָעֳמִי וְשׁוֹשַׁנָּה.

עַל כֵּן כַּמָּה שָׂמְחָה נַפְשִׁי שֶׁדָּבַקְתְּ
כְּשֶׁחָצִית חָשַׁקְתְּ לִמְקוֹרֵךְ
וַאֲפִלּוּ כָּתוּב "וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ"
לֹא רָצִית לְהַחֲלִיף שְׁמֵךְ
וְאַף שְׁמֵךְ לֹא רָצָה לְהַחֲלִיף בְּעָלָיו.

אֲנִי קְרָאתִיךְ עֵינָם שֵׁם
שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה וְאֵינוֹ מִתְכַּלֶּה.
נִצְחִיִּים קִיּוּמָיו. נֵס עֵינָם.
וְכָל הַשֵּׁמוֹת בַּשָּׂפָה וּבַהֲוָיוֹת
בָּאִים מֵעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת
עַל כֵּן הֵם נִסְתָּרוֹת.
עֵינָם קְרָאתִיךְ
לְהַחֲזִיק בַּשֵּׁם הַיָּשָׁר

וְשֶׁמָּא הוּא שֹׁרֶשׁ צָרַת הַצּוּרוֹת



אשְׁמה

בְּנִי, בְּאֵשׁ רוֹשֵׁם לְךָ,
בְּגַחַל עֵינֶיךָ
וְעָגְנוּ עַל כְּתָבַי
כָּל מַעֲלָלַי וְכָל מַעֲלָלֶיךָ
עוֹד כְּלֵאָה כְּשֶׁדַּנְתִּי דִּין הָעֻבָּר
עֵת דִּמִּיתִי אוֹתְךָ בְּבִטְנִי
לְעוֹלָל בְּשׁוֹגֵג בְּשׁוֹלָל.
יַלְדִּי, בִּפְסוּקֵי אֵשׁ, בִּלְשׁוֹנוֹת אֵשׁ,
אוֹתִיּוֹת, נְקֻדּוֹת בְּפֶחָם עֵינָם
נְקוּדִים עֲקוּדִים דַּפֵּי הַשִּׁירִים
וּטְלֻאִים בִּפְצָלוֹת לְבָנוֹת
לִבְנֶה לַח לוּז עַרְמוֹנִים
עֲקוּדִים וּבְרֻדִּים הַשִּׁירִים,
מְנֻמָּרִים שְׁנֵי מִינִים
אֵיךְ נִבְרֵאתָ לִי בַּת וְגָדַלְתְּ וּמַתְּ
וְהָיִית לִבְנִי.


ואני ידעתי

נָס סַהַר וְחָשַׁךְ אֶת אַרְצִי
לֹא רָאִיתִי. גַּל סַעַר לָקַח
אֶת עִירִי לֹא חַשְׁתִּי. אֵשׁ בָּעַר
עַל בֵּיתִי לֹא שַׂמְתִּי לִבִּי.
רוּחַ גֵּר קָדַח בִּבְנִי
וַאֲנִי יָדַעְתִּי אַהֲבָה גְּדוֹלָה

שבוע הספר בכיכר מלכי ישראל

לְבַד בֵּין הֶהָמוֹן
בְּלִי הַיָּד שֶׁל אִמָּא
בְּאֵימִים
דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת
נִדְמוּ לְשָׁעוֹת
נִדְמֶה לִי הַיּוֹם
יֶלֶד אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד
זֶה תָּמִיד הַהוֹרֶה שֶׁמְּאַבֵּד אוֹתוֹ


צ'רלי

הַבַּרְוָז־מַחְמָד שֶׁעֵינָם מָצָא וְגִדַּלְנוּ בֶּחָצֵר
הֵטִיל בֵּיצָה
רַק אָז הֵבַנּוּ שֶׁצַּ'רְלִי הוּא בַּרְוָזָה שֶׁבַּהֶסְתֵּר
וְעֵינָם שָׂמַח נוֹרָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ
חָבֵר כָּמוֹהוּ טְרַנְס־בַּרְוָז
מִיָּד עָרַכְנוּ לוֹ מַצָּע שֶׁל קַשׁ זָהָב וְכִסְתוֹת זָהָב
וְהֵבֵאנוּ לוֹ מַאֲכָלִים שֶׁל זָהָב
כִּי בֵּיצָה שֶׁל צַ'רְלִי
שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִיסְפוֹרְיָה־עוֹפוֹת מַה שֶּׁנִּקְרָא
אִי הַתְאָמָה בַּמִּגְדָּר צִפֳּרִים
אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא זֻוַּג בְּשׁוּם זִוּוּג
בָּרוּר הָיָה הַדָּבָר
מִמֶּנּוּ בּוֹקֵעַ סוֹד הַגְּאֻלָּה
בַּאֲשֶׁר הוּא נְקֵבָה בְּנִשְׁמַת זָכָר

וְצַ'רְלִי הַמָּסוּר דָּגַר הָפַךְ בָּהּ וְחִמֵּם
וְיָצָא בֵּיצָה עָקָר


שיר הנושא

לֹא יִהְיֶה זֶה שִׁיר
הַנּוֹשֵׂא
רָגִישׁ מִדַּי
מִיהִי זֶה
הָעוֹטֶה שִׂמְלָה,
רְדִיד עַל גַּרְגֶּרֶת,
גֶּרֶב בֶּחָזִיָּה,
זֹאת לֹא אָדוֹן, גְּבֶרֶת
מִיהוּ זוֹ הַמְגַדֶּלֶת זָקָן,
גֶּרֶב בַּתַּחְתּוֹנִים,
מַחֲלִיקָה חַמּוּקַיִם,
מַה יֵּשׁ שָׁם בִּפְנִים
לַעֲזָאזֵל, זֶה
לֹא אִשָּׁה, אִישׁ
לָמָּה אַתְּ לֹא עוֹנֶה
יֵשׁ לָךְ גֶּרֶב בַּפֶּה
אַל תִּגַּע לִי
בַּנּוֹשֵׂא
מְאֹד רָגִישׁ


התפוח והעֵינם | רונה טאוזינגר | סדרת ריתמוס לשירה
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ