לפני כשבע שנים כשהייתי בת 36, ערב אחד, לאחר שהשכבתי את שתי בנותיי לישון, חשתי בגוש בשד שמאל.
למחרת בבוקר בעצת הכירורג הופניתי לבדיקות שהראו שהגוש סרטני ומחייב ניתוח וטיפולים.
לאחר הניתוח נדרשתי לשיקום, אמרו לי שטווחי התנועה של היד השמאלית לא יחזרו בגלל כריתת בלוטות הלימפה שבבית השחי, אבל אני הרגשתי שאני חייבת לעשות הכל כדי לחזור לעצמי ולמשפחה ולמצא את הדרך לשקם את הגוף שלי.
במהלך ניסיונות אלה הגעתי ליוגה. אני זוכרת את עצמי מבולבלת ופגיעה ללא מגננות. נקבעה לי יוגה פרטנית כי לא יכולתי באותה תקופה לעמוד בדרישות של שיעור קבוצתי.
ברגעים הראשונים, כשהמורה כיוונה אותי "לנשום ולעבוד עדין עם הרקמות" הרגשתי שנפתחת לי איזו דלת חדשה. החל תהליך של ריפוי והתמסרתי בצורה טוטאלית בגוף ובנפש.
בשיעורים הרגשתי שוב ילדה. למדתי בהדרגה להאט, להרפות, לשחרר ולהשתמש בנשימה. נחשפתי למדיטציות שונות ותרגלתי אותן בבית.
אחת מהמדיטציות, "יוגה נידרה" עוררה בי סקרנות מיוחדת. המדיטציה סורקת את הגוף ומלמדת לתת תשומת לב לאיברים השונים ולהרפות אותם אחד אחד.
התמכרתי, תרגלתי נידרה יוגה כל יום. זה היה מהפכני. התרגול הוביל להרגעות עמוקה ביותר, חשתי חיונית לאחר המדיטציה. התרגול העקבי ולאורך זמן חלחל לכל תחומי החיים, לזוגיות, האימהות והיחס שלי כלפי עצמי. הגוף התחזק, בהדרגה טווחי התנועה חזרו, התקדמתי ביוגה, חשתי רצון עז להעמיק ונרשמתי בוינגייט לקורס מורים בכירים ליוגה.
במקביל, ללא כוונה ברורה, הפצתי את בשורת הנידרה יוגה. המלצתי למתעניינים ושלחתי לכל מכריי לינקים למדיטציה. באופן טבעי, העברתי את המדיטציה גם לבנותיי הקטנות לקראת השינה. הנגשתי להן את המדיטציה דרך גמדים מתוקים שמטיילים בגוף ומרפים כל איבר שהם מגיעים אליו.
הן התמסרו, התחברו ונרדמו ברכות. כשחברות שלהן היו ישנות או עושות מסיבת פיג'מות הן ביקשו גם את הסיפור עם הגמדים לפני השינה.
.png)
את הספר לולו ונומה כתבתי בהשראת הילדים והוריהם.
העריכה המקצועית של ד''ר נעמי בן גור והאיורים היפיפיים של ענבל לייטנר ייצרו ספר ילדים שמבוסס על מדיטציה עתיקה וחכמה.
מעבר להשפעה המרגיעה על הילד וההורה, הספר מעודד חיבור בין ההורים לילדים, ואת החיבור של הילד לגופו.
בימים האחרונים אני מקבלת פידבקים מחממי לב מהורים וילדים שהגמדים פוגשים אותם במקום הכי קרוב ואינטימי.
אני מרגישה שהשליחות שלי נושאת פרי ואני גאה בלולו ונומה שמבצעים את מלאכתם נאמנה,
רונה אקסטרמן