נפרדים מצביקה פיק עם מיטב משיריו

נפרדים מהמאסטרו

צביקה פיק

2022-1949

נתן יונתן
מת אב וּמת אלול

            "מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חֻמָּם
            גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם".
            ר' שמואל הנגיד

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חֻמָּם,
גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְׁאֲרָה גַּחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶׁל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.

אֶל מְעָרַת דָּוִד הַשּׁוּנַמִּית
תַּצְמִיד אֶת יְרֵכֶיהָ הַקָּרוֹת
אֶל חֹם הָאֲבָנִים שֶׁעַל קִבְרוֹ,

וְיֶלֶד זָר הוֹלֵךְ וְתָר כְּמוֹ שָׁאוּל
אֶת עִקְבוֹתָיו שֶׁל אָב וְשֶׁל אֱלוּל,
וּבֶעָמוּם הוּא מְחַפֵּשׂ אֶת הַצָּלוּל.

לֵךְ, יֶלֶד, לֵךְ, אוּלַי בְּסוֹף הַמַּעֲרָב,
בֵּין יָם וְיַבָּשָׁה, בֵּין אָב לִסְתָו,
יְאוֹר שֶׁלְּךָ יָאִיר בֵּין חֲטָאָיו -

חֲטָאֵי הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהַנָּחָשׁ,
חַטַּאת דָּוִד בְּאוּרִיָּה, כִּבְשַׂת הָרָשׁ
וְיוֹנָתָן וְיַעֲרַת הַדְּבַשׁ...

מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל. הַקַּיִץ שָׁב.
סִפּוּר שֶׁלְּךָ, יַלְדִּי, מַתְחִיל עַכְשָׁו
עִם כָּל הַדְּבַשׁ וְהַנָּחָשׁ וְהָאִשָּׁה.

מתוך: מילים יפות מבכי ואושר

השנים שעברו

הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ בֵּין אָבִיב לְעָנָן,
כְּבָר חָלְפוּ וְאֵינָן.
כְּבָר חָלְפוּ וְאֵינָן.
אַךְ שָׂדֶה שֶׁנִּזְרַע בֵּין עָנָן לְאָבִיב -
מְלַבְלֵב וּמֵנִיב.

אִם חָטָאנוּ מְעַט בֵּין עָנָן לָאָבִיב -
לֹא נוּכַל לְהָשִׁיב.

אַךְ הַזֶּמֶר הַטּוֹב בֵּין אָבִיב לְעָנָן -
עִקָּרוֹ כְּבָר נֻגַּן.

וְעוֹמְדִים הִנֵּנוּ כְּאִילָן בָּאָסִיף,
וּפִרְיֵנוּ גָּמַל.

עוֹד מְעַט וְיִקַּל לִלְבָבֵנוּ עַד מָה
וְנִבְכֶּה בִּדְמָמָה. וּנְבָרֵךְ בִּדְמָמָה:

אֶת אוֹתָן הַשָּׁנִים בֵּין אָבִיב לְעָנָן,
שֶׁחָלְפוּ וְאֵינָן.
אַךְ שָׂדֶה שֶׁנִּזְרַע בֵּין עָנָן לְאָבִיב,
שֶׁעוֹדֵנוּ מֵנִיב
וְעוֹדֵנוּ מֵנִיב.

מתוך: לקט, שכחה ופאה

אלכסנדר פן
לא אני...

לֹא אֲנִי הוּא הָאִישׁ, לֹא אֲנִי –
אֶל בּוֹאוֹ מֵרָחוֹק מְצַפָּה אַתְּ.
צְרוֹר קוֹרוֹת נְדוּדַי הַיְשָׁנִים
לָךְ הֵבֵאתִי בִּמְקוֹם טַבַּעַת.

אַל תַּטִּילִי מֶבָּט, כַּחַכָּה, –
אֶת עָצְבִּי מֵעֵינַי לֹא יִמְשֶׁה הוּא.
כִּי לֹא לִי אַתְּ לֵילוֹת מְחַכָּה,
לֹא אֵלַי בְּדִידוּתֵךְ נִמְשֶׁכֶת.

לֹא כּוֹכָב בְּיָדִי, לֹא חֲלוֹם –
יְתוֹמָה מִשְּׁנֵיהֶם וְרֵיקָה הִיא.
לוּ קִרְבִי־נָא וּרְאִי בַּחַלּוֹן
עַל מִצְחִי הֶעָיֵף אוֹת קַיִן.

מָה אִכְפַּת לָךְ אֲנִי אוֹ הוּא,
אוֹ אַחֵר יִתְנַבֵּא עֲלֵי סַעַר,
וּבַלֵּיל, תּוֹךְ לִחוּשׁ וְהִרְהוּר,
תֵּרָקֵם לָךְ בְּדָיַת הַסַּהַר.

וְעִם אוֹר, עֵת הַשַּׁחַר יַקִּישׁ
בְּקַרְנֵי אַרְגָּמָן עַל הַדֶּלֶת, –
הוּא אֵלַיִךְ יָשׁוּב לְהַגִּישׁ
לָךְ שִׁירָה מַשְׁכִּימָה עַל אַיֶּלֶת.

מִכֻּלָּם מְנַת־חֶלְקֵךְ תְּאַלְּמִי –
בּוֹ הָעֹז, בּוֹ הַצְּחוֹק, בּוֹ הַכֹּחַ.
וּבְמוֹתֵךְ לֹא יֵדְעוּ לְמִי
אַתְּ הִקְדַּשְׁתְּ אֶת לִבֵּךְ הַמָּנוֹחַ.

אַל תִּבְכִּי, תַּעֲבֹרְנָה שָׁנִים
וְאַחֵר לָךְ יָבִיא טַבַּעַת.
וַאֲנִי –
לֹא אֲנִי, לֹא אֲנִי
הוּא הָאִישׁ אֶל בּוֹאוֹ מְצַפָּה אַתְּ.

מתוך: בכל פגישה מקרית




שאול טשרניחובסקי
שושנת פלאים ברוכת אֵל

שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת אֵל
    פּוֹרַחַת לְאִישׁ וָאִישׁ.
יֵשׁ כָּל שְׁנוֹת חַיָּיו דּוֹרֵשׁ לָהּ,
    יֵשׁ מוֹצֵא אוֹתָהּ חִישׁ.

וּבְדַרְכֵי חַיִּים, נֵתַע בָּם
    עַד אִם יוֹמֵנוּ רַד,
כָּל פֶּרַח נִפְגֹּשׁ נִשְׁאֲלָה:
    "הַאַתְּ שׁוֹשַׁנְתִּי? אַתְּ?" -

וְיֵשׁ עֶרֶב־חֹרֶף נוּגֶה בָּא,
    וְאָבְלוּ שַׁדְמוֹת בָּר,
תִּתְבּוֹנֵן, תַּבְחִין דַּרְכְּךָ -
    שׁוֹשַׁנְתְּךָ נִקְטְפָה כְּבָר.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּמְצְאָה לוֹ,
    וּבְשַׁעְתּוֹ קָטַף זוֹ;
וְאוֹי לוֹ לָאִישׁ לֹא הִכִּיר בָּהּ
    בְּדַרְכֵי חַיָּיו הוּא.

טוֹב לוֹ לוּ כָּבָה נֵרוֹ בּוֹ,
    וּכְנֵפֶל יָרַד בּוֹר:
הֵן דּוֹמֶה הוּא לְעִוֵּר זֶה,
    שֶׁחָשַׁךְ בַּעֲדוֹ אוֹר.


מתוך: שַׂחקִי, שַׂחקי על החלומות