שלושה שירים | דורי מנור

שלושה שירים מאת דורי מנור
מתוך ספרו אמצע הבשר




Siècle 

בָּאָה עֵת שִׁירָה גְּדוֹלָה, שִׁירַת הַ-HIV ,

כִּי סַעַד הַזְּמַנִּים הוּא שִׁיר. הַזְּמַן זָקוּק לְסַעַד.

נַשָּׂא אַחַר נַשָּׂא נִצְעַד, וְכָל נַשָּׂא – נָבִיא.

בְּאֵין לָנוּ אֱלוֹהַּ, נַאֲלִיהַּ אֶת הַצַּעַד.

אֲנַחְנוּ נַשָּׂאֵי שִׁירָה: אוֹת-קַיִן חִיּוּבִי

חָקוּק עַל לְשוֹנֵנוּ (הָאַלְמָוֶת הוּא הַיַּעַד).

נַפְצִיעַ עַל הַזְּמַן הַזֶּה כְּשַׁחַר עַל שֶׂכְוִי,

נָאִיר אוֹתוֹ בְּפָּתוֹס, בְּדֵעָה צְלוּלָה, בְּרַעַד!

נְגִיף הָאֱלֹהוּת עוֹבֵר בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם.

כְּתָא מַחְתֶּרֶת הוּא עוֹבֵר: קְבוּצַת סִכּוּן, הִכּוֹנִי!

הַזְּמַן זָקוּק לְסַעַד נַשָּׂאֵי בָּשָׂר-וָדָם –

הַקֵּץ לַהִצְטַנְּעוּת, הַקֵּץ לַפֶּשַׁע הַלָּקוֹנִי!

אֶת בְּרִיחַ הַתְּקוּפָה הַזֹּאת נוֹעַדְנוּ לְהָגִיף:

עַכְשָׁו הוּא זְמַן שִׁירָה גְּדוֹלָה. עַכְשָׁו הוּא זְמַן נָגִיף!

פרימה

אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לָשִׁיר שִׁיר-עֶרֶשׂ לְעַצְמוֹ?

אֵיךְ יָכוֹל אָדָם לְהַאֲמִין שֶׁהוּא לְבַד?

אָדָם נִפְרָם מִיַּלְדוּתוֹ כְּמוֹ חוּט מִתּוֹךְ מַרְבָד,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

אָדָם נוֹסֵעַ בְּנַפְשׁוֹ לְוִילְנָה אוֹ מַדְרִיד,

צָפוֹנָה מֵהַזְּמַן וּמַעֲרָבָה מֵעַצְמוֹ,

אָדָם בּוֹנֶה גוֹנְדוֹלוֹת וּמַפְלִיג מִוְּרִיד לִוְרִיד,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

בְּפוּךְ לָבָן הוּא מִתְכַּסֶּה, וְחָשׁ כֵּיצַד הָיְתָה

אִמּוֹ עַכְשָׁו כּוֹרַעַת וְחוֹפָה אֶת הַמִּטָּה,

הוּא שָׁר אֶת שִׁיר הָעֶרֶשׁ וְשׁוֹמֵעַ אֶת עַצְמוֹ,

וְאֵין דָּבָר בַּטֶּבַע שֶׁיּוּכַל לְהַרְדִּימוֹ.

שפת האהבה

(לפי לחן של סשה ארגוב)

        

וּבַחֲצוֹת, וּבַחֲצוֹת

כַּפּוֹת יָדֶיךָ מִתְרַצּוֹת,

וּמַבָּטְךָ הַכֹּל-יָכוֹל

חוֹזֵר סוֹף-סוֹף לִהְיוֹת כָּחֹל.

וּבַחֲצוֹת, וּבַחֲצוֹת

דְּפִיקוֹת הַלַּיְלָה מוּאָצוֹת,

וּבְלִי מִלָּה וּבְלִי מִכְחוֹל

אֲנִי שׁוֹקֵעַ בַּכָּחֹל.

כָּחֹל כְּמוֹ יְעָרוֹת בַּסְּתָו,

כָּחֹל כְּמוֹ דְּיוֹ, כָּחֹל כְּמוֹ תַּו,

כָּחֹל כְּמוֹ וְרִיד וּכְמוֹ נוֹצוֹת,

וּכְמוֹ עֵינֶיךָ בַּחֲצוֹת.

כָּחֹל כְּמוֹ גַּל עָמֹק בַּיָּם,

כָּחֹל כְּמוֹ סוֹף שֶׁל שֶׁטֶף דָּם,

כָּחֹל מֻפְשָׁט, כָּחֹל כְּמוֹ שְׂפַת

הָאַהֲבָה.

וּבַחֲצוֹת, וּבַחֲצוֹת

עַל פְּנֵי עָרִים וַאֲרָצוֹת

אֶזְחַל כָּל עוֹד אֶפְשָׁר לִזְחֹל,

עַד שֶׁאַגִּיעַ לַכָּחֹל.

וּבַחֲצוֹת, וּבַחֲצוֹת

אַתָּה מַטְבִּיעַ נִיצוֹצוֹת,

וּבֵין הַלֵּב לְבֵין הַטְּחוֹל

נוֹבֵט הָרַעַד הַכָּחֹל.

כָּחֹל כְּמוֹ יְעָרוֹת בַּסְּתָו,

כָּחֹל כְּמוֹ דְּיוֹ, כָּחֹל כְּמוֹ תַּו,

כָּחֹל כְּמוֹ וְרִיד וּכְמוֹ נוֹצוֹת,

וּכְמוֹ עֵינֶיךָ בַּחֲצוֹת.

כָּחֹל כְּמוֹ גַּל עָמֹק בַּיָּם,

כָּחֹל כְּמוֹ סוֹף שֶׁל שֶׁטֶף דָּם,

כָּחֹל מֻפְשָׁט, כָּחֹל כְּמוֹ שְׂפַת

הָאַהֲבָה.