מתוך:
במרחק צעקה מן העולם
מאת יחיאל חזק
*
נַסֵּה לִשְׂרֹט.
קֹדֶם אֶת הָעוֹר. אַחַר כָּךְ אֶת הַבָּשָׂר.
שָׁם צָרִיךְ לַחְרֹט אֶת שְׁמוֹת הָאוֹהֲבִים וְקֹדֶם כֹּל אַתָּה.
נַסֵּה לִשְׁהוֹת.
אִם תָּרוּץ, עוֹד יִשָּׁבֵר הַכַּד עַל הַמַּבּוּעַ וְהַגַּלְגַּל יִפֹּל לַבּוֹר.
נַסֵּה לִשְׂרֹד.
אוּלַי הָאַהֲבָה תָּזוּב בַּעֲרוּצֵי הָעוֹר כְּמוֹ מַיִם, כְּמוֹ תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ
שֶׁמֶשׁ.
שָׁוֶה שׁוּב לְנַסּוֹת.
אָז לֵךְ לְךָ הָלוֹךְ וָשׁוֹב שָׂרוּט. אַל תְּנַסֶּה לַחֲצוֹת, וְגַם אִם יַעֲלֶה
הָאֹבֶךְ בַּשָּׂדוֹת, שָׁם תִּשָּׁאֵר, וְשָׁם נַסֵּה לִשְׂרֹד, וְשָׁם נַסֵּה שׁוּב לַחֲרֹט
אֶת שְׁמוֹת הָאוֹהֲבִים עַל הַלּוּחוֹת.
*
יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה הוֹלֶכֶת בַּחֹרֶשׁ
וְכָל מִישׁוֹרֶיהָ הוֹרִיקוּ לָאֹפֶק.
יָדֶיהָ מְלֵאוֹת אַהֲבָה לְבָנָה,
וְרַגְלֶיהָ רָצוֹת
וְכוֹשְׁלוֹת,
כְּאִלּו קְשׁוּרָה הִיא בְּחֶבֶל לַשֶּׁמֶשׁ.
מַה תַּאַסְפִי
יַלְדָּתִי,
אַחֲרוֹנָה בָּעוֹלָם לְלַקֵּט וְלִרְדֹּף
יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה
הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ.
אַחֲרוֹנָה בָּעוֹלָם לֶאֱסֹף.
*
הָאֲוִיר הָלַךְ וְגָוַע עַד שֶׁמֵּת.
נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים הָלְכוּ וְדָמְמוּ עַד שֶׁנִּקְרְשׁוּ.
רְגָעִים בּוֹדְדִים עוֹד הִבְלִיחוּ פֹּה וָשָׁם
בְּקֵפֶל אוֹר
וְנֶאֶלְמוּ.
שׁוּב הִתְפַּזַּרְנוּ לְאַט.
מִי שֶׁבָּכָה כָּבַשׁ אֶת בִּכְיוֹ.
הַיּוֹם נִגְמַר אֶל הַלַּיְלָה
בַּחֲצוֹת,
שָׁם נִקְבַּר.
אֲוִיר מֵת.
אִם בְּסוֹף הַלַּיְלָה תַּבְהִיק טִפַּת טַל אַחַת עַל מַצֵּבוֹת
יַתְחִיל הַשִּׁיר
מֵחָדָשׁ
*
שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת עַל הַמַּפָּה
וְתִלֵּי רְגָעִים מֵהֶבֶל,
אַתָּה נוֹלַדְתָּ.
בְּרִית סְמוּיָה שֶׁלֹּא נִכְרְתָה מֵחַוָּה לְחַוָּה אַחֶרֶת,
מַנְגִּינָה מְגוֹנֶנֶת עַל שֶׁקֶט
בְּמֶרְחַקִּים קְצוּבִים מִדְּמָמָה
לִדְמָמָה אַחֶרֶת.
מָה אוֹמְרִים וְשׁוּב
מְדַלְּגִים
מִפַּחַד קָרוּשׁ לְפַחַד
פָּתוּחַ וְאֹפֶק
אָבִיךְ
אָבִיךָ. אָבִיךָ
הָיָה פַּעַם
קַיִן.