ע. הלל הוא משורר העוצמה הפנתאיסטית ואיש ההומור הדק המאתר את המאפיין ומעניק לחולין את יופיו. שפתו של ע. הלל היא הארץ-ישראליות בהתגלמותה, החל ברבדים התנ"כיים הקדומים וכלה בלשון הרחוב הישראלית בת זמננו. צר לי שכמה מקוראיו יתקשו לחדור פה ושם אל יצירתו בשל 'הנתק האסוציאטיבי' כלפי רבדים ומרכיבים בעבריות ההִללית.
זו שירה ססגונית מאוד. כאן – החגיגיות הפתטית, שיש בה מן הקדושה החילונית ומכלות הנפש, וכאן – ההומור ההִללי השופע, המנטרל את ה'גבוה' ויוצר מארגים רגישים של יופי וריתמוס אחר.
ע. הלל הוא גם משוררה המובהק של ארץ ישראל הלוחמת. בשירים כמו "כיתה בארץ", "דבר החיילים האפורים", "פקודת-חיים" ו"לנִשמת רֵעַ" נמצא אותו אחוז עד תום כמשורר לוחם בימים ההם, בהוויה ההיא של ימי תש"ח.
אך בצד מקומיותו המובהקת ע. הלל הוא גם משורר המצב האנושי באשר הוא, משורר הוגה המתמודד עם הטרגי והנאצל.
חיים גורי
רב אמן של הלשון העברית
בכל תחנות התפתחותו כמשורר, ובפזמוניו ובשירי הילדים שלו, מתגלה ע. הלל כמי שידע לשלב בין שפה גבוהה לשפת דיבור מודרנית, פשוטה וישירה
ע. הלל למבוגרים
שירתו של ע. הלל למבוגרים באסופה המוצלחת "כל השירים" מתפעמת מיופיו של העולם, אולם אינה חדלה מלשמוע את צעדי הכיליון.
ארז שוייצר, הארץ, על הספר
הקסום והנלהב
חיים גורי באחרית דבר לספר
בסיבוב כפר סבא
שיר מתוך הספר