ברנר עשרים וארבע הוא סיפורה של משפחה אחת ומסעה מפולין של שנות העשרים עד ישראל של שנות החמישים.
האב, אברם, הוא בונה מצבות, הקשור לזיכרונותיו מבית הוריו שחרב בשואה. האם, עמליה, היא תופרת, שמתקשה להשלים עם האופקים הצרים של חיים במושבה קטנה, ומחפשת שוב ושוב דרכים להיחלץ מהם, אם לא במציאות לפחות בפנטזיה. ואילו הבת והבן, מלכה ומושיקו, נאלצים להתמודד עם ההלם של מלחמת השחרור, ועם האפשרויות שנפתחות ונסגרות בפניהם במדינת ישראל הצעירה.
העלילה מתנהלת על פני צירים היסטוריים גדולים - הגירה, מלחמת העולם, הקמת המדינה - אבל פרטיה נחשפים רק מנקודות המבט האישיות לחלוטין של ארבעת הגיבורים, מתוך עולמם הפנימי, האפל לפעמים, שאינו גלוי אפילו ליקיריהם. והחיבור הזה, בין ההיסטורי לבין הפרטי, האינטימי, הוא שמעניק לרומן את ייחודו ויופיו הנדיר.
אלי הירש
מהביקורת על הקמע של דדה (2016), הרומן הראשון של יוחאי אופנהיימר:
"את 'הקמע של דדה' בלעתי בלילה אחד וזה קורה לי לעתים נדירות" – מאיה לוין, לאישה
"אופנהיימר לא מכריז עמדה פוליטית. סיפורו מינורי בנימתו, גם כשההתרחשות דרמטית. מה שיש לו לומר מוטמע בנחת בספרות המשובחת שכתב." – תלמה אדמון, מעריב
"אם אני מזכיר את סגנון הכתיבה, הרי שלא ניתן להתעלם מן הלשון המדויקת והחפה מעודף ספרותיות ברומן כולו. אכן, תפירה מוקפדת של תחביר לצד חיבורי מלים, יוצרים מבע טקסטואלי קריסטלי. אופנהיימר בכתיבתו שוזר רק מעט מן האמצעים הקישוטיים, וככה הוא הופך אותם לפנינים" – סמי ברדוגו, הארץ