האתוס ההומניסטי – והחינוך ההומניסטי שטיפח אותו ואיפשר את קיומו - מצוי כיום בלבו של המשבר החמור ביותר בתולדותיו. מה שבעבר נתפס כערובה למותר האדם, נחשב בימינו כמותרות שעצם הצורך בהם מוטל בספק. החינוך ההומניסטי מאוים על ידי המדע מצד אחד, והברוטאלית של הצרכנות והתקשורת מצד אחר. כיצד קרה הדבר? ומה אפשר ונחוץ לעשות כדי להיחלץ ממציאות המבטלת ומדלדלת את המחשבה ההומניסטית בחיינו?
ספרו של יואב רינון מתחקה בבהירות אחר שורשי המשבר, מנתח במבט נוקב את מהותו, ומשרטט קווים לניסיון לצאת ממנו. למסה פרי עטו צירף רינון שני פרקים מאת בכירי ההוגים האמריקאים בתחום – סטיבן גרינבלאט, המדגים חשיבה הומניסטית באמצעות ניתוח יצירותיו של שייקספיר, ואנדרו דלבאנקו, המנתח את משבר מדעי הרוח בארצות הברית. מתוך שורות הספר עולות במלוא עוזן שאלות מפתח הנוגעות למשמעותו של חינוך, לייעודם של מדעי הרוח וליחסים בינם לבין מדעי הטבע, לקשר בין האוניברסיטאות לבין שלטון ההון, ולבעייתיות ההוראה במוסדות להשכלה גבוהה.
ספרו של יואב רינון מתמודד בצורה מעמיקה ומעוררת מחשבה עם הבעיה האקוטית של משבר מדעי הרוח, מתוך התבוננות ביקורתית, אמיצה ונבואית, שאינה חוסכת את שבטה גם מהאקדמיה עצמה, אך מציעה לצדה מענה מעשי.
פרופסור רות פיין, האוניברסיטה העברית בירושלים
בחיבור זה – מקורי, חד ופולמוסי – קורא יואב רינון לשוב למסורת ההומניסטית. קריאתו מסמנת שיבה לספרות במובנה הדידקטי, כמורת-דרך לחיים וכמדריכה לדרך-ארץ, ומציעה מתווה לתיקון בתחומי מדעי הרוח.
פרופסור גלילי שחר, אוניברסיטת תל אביב
פרופסור יואב רינון מלמד בחוגים לספרות השוואתית ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ומכהן כראש בית הספר לספרויות עתיקות וחדשות. מספריו: חדר המיתות של סאד (רסלינג) ותרגום מוער של ה"תופת" מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה אליגיירי (כרמל).
ספר בסדרת קו אדום
האם למדעי הרוח יש עוד מקום במרחב הציבורי
לשם מה נכתבים שירים ליריים?