חוּט שֶׁל חֶסֶר
שרה פרידלנד בן ארזה
במטפחת
בַּמִּטְפַּחַת שֶׁעַל הַחֶבֶל
מְהַתְּלוֹת הָרוּחוֹת
שֶׁאֵינָן בִּשְׂעָרִי
דֵּהִים תַּלְתַּלַּי לְשֶׁעָבַר
מְעֻלְּפֵי סִפּוּרִים, מְצֹעֲפֵי בַדִּים
כְּמֵהִים אֶל רוּחַ אֶל יָם
מֶה חָלַמְנוּ צְעִיפִים
סַסְגּוֹנִיִּים-הוֹדִיִּים כִּסּוּ סִיד מִתְקַלֵּף
בְּדִירַת הָרַוָּקוֹת שֶׁלָּנוּ.
מִן הַקִּיר אֶל רָאשֵׁינוּ בָּעֲרָבִים
נָשְׁלוּ.
עָטִינוּ בַּמִּטְפָּחוֹת חֲלוֹמוֹתֵינוּ
לְהַקִּיפָם בָּיִת, אִישׁ
וּפָנֵינוּ אֲחֵרוֹת
נִרְגָּשׁוֹת
עַל רֹאשִׁי, רֵיקָן מִתַּלְתַּלַּי,
קֵרֵחַ וְשׁוֹכֵחַ וְאָפֹר,
חוֹמֶלֶת מִטְפַּחַת
מַקִּיפָה לוֹ צְבָעִים
וָאוֹר.