לאחר משבר משפחתי גאיה בת ה-12 מוצאת את עצמה מטפלת באמהּ החולה, באחיה הקטן ובבית כולו. תוך כדי ניסיון נואש להשתלט על כל המוטל עליה, ורצון עז למצוא זמן גם לענייניה האישיים, היא מתיידדת עם ארז, ילד עיוור שלומד בבית ספרה ופוקח את עיניה לראות את העולם בעיניים אחרות.
מה שמסייע לה לעבור את השנה הקשה הזאת הוא החברות הקרובה שלה עם מאיה, חברתה הטובה, שנמצאת שם תמיד בשבילה; התמיכה שהיא מקבלת מבת שבע, שורדת שואה וחברתה הטובה של אמהּ;
ואנשים נוספים שנמצאים סביבה - דוֹד איתן המוזר והילדותי שמנסה בלי הרף לפתות אותה ואת אחיה להרפתקאות חסרות אחריות, איציק הצייר שהתעוור, ו"מצייר" עכשיו באמצעות נגינה בצ'לו - והריקוד, שעליו גאיה לא מוותרת גם כשנדמה לה שהמשא שהוטל עליה הוא למעלה מכוחותיה.
סיפור האומר שבכולנו טמונים כוחות נפש נסתרים, שבאים לעזרתנו, גם כשנדמה לנו שאין לנו כוח להתמודד.
הספר קירות שלא רואים זכה בפרס יאנוש קורצ'אק לשנת 1995 .
מנימוקי השופטים: "הפרס ניתן לך בהוקרה על שהשכלת לחלוק בספרך את הערכים הפדגוגיים והחברתיים- מוסריים שמצאו ביטוי בפועלו של יאנוש קורצ'אק. הספר מצטיין בערכים אנושיים ואמנותיים שמעודדים הבנה וידידות בקרב ילדים בעולם כולו."
מנימוקי השופטים: "הספר כתוב ברגישות ובהבנה לנפשם של 'חנונים' ו'אנדרדוגס' ונקרא כרומן מתח מרתק, אמין ומשכנע. הוא מעלה בעיות חשובות שמאפיינות את עולמנו המודרני וראויות להתייחסות.
פרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול לשנת 2013 .
מנימוקי השופטים: "עפרה גלברט-אבני, מבכירי סופרי הילדים בארץ, כותבת בעקיפין ובאיפוק על נושאים הקרובים ללבם של הילדים, על חריגים ועל הלא מקובלים."
מנימוקי השופטים: "הפרס מוענק על כתיבה מעולה, עלילה מרתקת, שיעור מצוין בסגנון ופיתוח חשיבה מעמיקה."
עפרה גלברט-אבני, סופרת ועורכת. נולדה בתל אביב. אם לשני בנים וסבתא לחמישה נכדים. כתבה ספרים רבים לפעוטות, לילדים ולבני נוער. זכתה בפרס יאנוש קורצ'אק 1995 על ספרה קירות שלא רואים. בפרס זאב 2005 על ספרה המכוערים של דניאל. פרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול 2013, ובפרס הספריות הציבוריות 2015 על ספרה החיים שלי, דוט.קום .
איור העטיפה: נורית צרפתי
 | |
עפרה גלברט-אבני מוכרת לכל מי שקרוב לספרי נוער. איכות כתיבתה, היכולת שלה להביא לקהל הקוראים הצעירים בעיות ומצוקות של בני גילם, יכולתה להעז ולגעת בנושאים שלא נכתב עליהם והאנושיות והאמפתיה המאפיינים את כתיבתה מצויים גם בספרה החדש - 'לראות בגובה העיניים'.
בספר זה כותבת הסופרת על נושא עליו נכתב מעט מאוד. ההתמודדות של בני נוער עיוורים עם סביבתם, ועל דרך השתלבותם בחברה וקבלתם בחברת בני גילם. עפרה משלבת בגרעין הסיפורי עלילות נוספות ובעיות נוספות הרומזות לקוראים שאולי עיוורון הוא לא הבעיה איתה הכי קשה לחיות. אביה של גאיה בת ה-12, מכור להימורים ועזב את הבית. בעקבות כך אמה חולה בדיכאון ואינה מסוגלת לצאת מהמיטה ולתפקד. על כתפיה הרכות של גיבורת הסיפור, נופל כל עול החזקת הבית: הטיפול באחיה הקטן, באמהּ החולה ובחיות המחמד, כשהדאגה לאביה והכעס עליו מלווים אותה כל הזמן. דווקא המפגש עם ארז, הילד העיוור, המתמודד יום יום עם נכותו ומתפקד בעולמם של הרואים, מחזק אותה. הקשר איתו, החברות ההדוקה עם בת כיתתה מאיה, המבינה והתומכת, עזרתה של בת שבע, החברה של אמהּ, אשה ניצולת שואה שעברה בחייה את מוראות המלחמה ושרדה, תורמים ליכולתה של גאיה לעבור את התקופה הקשה ואפילו לצאת ממנה חזקה יותר ובטוחה יותר ביכולותיה. הסופרת מחברת בטבעיות את העלילה העיקרית עם עלילות המשנה לסיפור חי וזורם. הדמויות והדיאלוגים שלה אמינים וכנים והתוצאה ספר מרגש וסוחף המביא לקורא סיפור חיים מציאותי ומורכב, המראה לנו את המתרחש בגובה העיניים.
יונה טפר, עורכת הספר |