פעם הייתה כאן "פירמה" ששקלה את הארץ במאזניים.
על כן היא נקראה "מאזני הארץ".
המאזניים הללו היו חלק מסרט ילדותנו. ה"פירמה" נסגרה כבר.
בחלק מהמאזניים הייתה משובצת מראָה במרכז, בה נשקפו פנינו.
על כן היה קשר כלשהו בין המשקל שאנו שוקלים, לבין פנינו.
קשר בין משקלי הצדק – לדמותנו.
שניהם ביטאו התבוננות עצמית, בחינה עצמית והרגשה, ש"האני" הוא גם "אנחנו".
שירי הספר מאזני הארץ מתחילים מהקליפה ומתקדמים לקראת הלִבּה של חיי כיום.
התקרבו אליי.
קראו הספר עם מראָה ומאזניים.
שוחחו עִמי בלִבּכם. או במכתב.
שלכם,
קובי
קובי וינר ז"ל (1955- 2016), חבר קיבוץ מזרע. רַב אֱנוֹש מעמק יזרעאל.
ספריו הקודמים:
מִדְבָּר (1995), חֲלִיפָתִי (1998), סוּלְחָה (2001), תְּרֵיסָר שִׁירֵי אַהֲבָה (2006), בַּסֵּדֶר הַזֶּה (2012).
הצילום בחזית הספר: מעיין וינר