"בבוקר כשאמא הכי ממהרת. הרגליים שלה נעשות ארוכות-ארוכות,
כמו רגליים של פלמינגו. הראש שלה מתרחק ממני,
והיא לא שומעת מה שאני אומרת לה."
אמא שלי תמיד ממהרת הוא סיפור המשקף בתבונה וברגישות את הילדות וההוֹרוּת של זמננו. סיפור שיימצא הד בלבבות ילדים והורים רבים, המרגישים לא אחת כמו נועה גיבורת הסיפור.
כשנועה מתייאשת מלקוות שאמא או אבא יקשיבו לה היא עושה מה שההורים עושים, ומשאירה לאמהּ פתק על המקרר. מפני שהיא עדיין לא יודעת לכתוב היא מציירת את הדבר אותו היא מבקשת ולשמחתה - בקשתה מאמהּ מתממשת. הסיפור נכתב גם מתוך מודעות לקושי של אמהות להחזיק בית וקריירה, זוגיות והוֹרוּת, תוך טיפוח העצמיות שלהן.
דורון זוהרי - מעידה על עצמה שמגיל צעיר אהבה מאוד לצייר. למדה עיצוב גרפי ואיור בוויצ"ו חיפה, עוסקת גם בטכניקת הדפס ובמיוחד בתחריט. מאיירת למגזין עיניים. איירה ספרים דיגיטליים וספרים מודפסים.
"ספר מטלטל המופנה לילדים ואולי אף יותר להורים"
כתב העת המקוון דף חדש
סיפורם הטרגי של הילדים "המתוקתקים"
אנה הרמן על ילדות עצובה כשלאמא אין זמן
בזכות האטיות, בזכות ההקשבה
הוא מקווצ'ץ לבבות ומאיץ רגשות אשם
אבל קניתי אותו לעצמי ולבנותיי, ודרכו נפתחה לנו שיחה מרתקת
רחלי סגל, סלונה, על הספר
פרופיל האומנית
ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית