פרוזאק בייבי הוא נובלה ספרותית מקורית ומפתיעה.
גיבור הסיפור הוא עוּבָּר ברחם, המגלה, למרבה האימה, כי אימו שוקלת לבצע הפלה.
נקודת המבט המיוחדת של המספר, שהוא העוּבָּר, מעניקה לו יתרונות רבים על פני הדמויות האחרות, שאינן יודעות יותר מאשר על עצם קיומו. הוא נוכח, בלי ידיעתם, ברגעים האינטימיים ביותר שלהם. הוא שומע ויודע אף את מה שהם אינם יודעים על עצמם.
אבל קיומו ועתידו תלויים בחסדם ובהחלטותיהם של האנשים הללו, שעולמם מלא בּוּרוּת, פחדים ואמונות תפלות והם נמהרים וניזונים מ"עצות סבתא" מיושנות ופרימיטיביות. העובדה הזאת מעצימה את המתח שהעוּבָּר שרוי בו בלי כל יכולת לעשות דבר. מאחר והקורא מזדהה אתו מאוד, כי הוא שומע את הדברים אך ורק מפיו ומנקודת מבטו, נמלא גם הוא במתח, בפחד ובתחושה של חוסר אונים.
שנינותו ותבונתו של העובָּר- המספר וחוש ההומור שהוא ניחן בו מביאים אל הסיפור תובנות מפתיעות ומאירות באור מקורי מאוד את חיי-הרגש שלו גדושי החרדות והעיצבונות כמו גם את רגעי האושר והסיפוק.
פרוזאק בייבי הוא סיפור מרתק מכמיר לב, ומעורר קשת רחבה של תגובות רגשיות ואינטלקטואליות.
גידי קורן, אחד הישראלים המצליחים בעולם, הוא פרופסור לרפואת ילדים ומומחה לפרמקולוגיה קלינית ולטוקסיקולוגיה (תורת התרופות והרעלים).
פרופ' קורן הוא המייסד והמנהל של תכנית Motherisk - קבוצת המחקר הגדולה בעולם לחקר השפעתן של תרופות בהיריון על היילוד. התוכנית זוכה למוניטין בינלאומי ופרסים.
במהלך חייו מנהל גידי קורן בקביעות שתי קריירות מקבילות. בצד היותו רופא ילדים הוא מוזיקאי ומלחין של למעלה מארבע מאות שירי זמר ישראלים, שרבים מהם חדרו למחזור הדם של הזמר העברי. קורן הלחין עשרות רבות של שירי משוררים (נתן יונתן, זאב ז'בוטינסקי, רחל, זלדה, אמיר גלבֹּע, נתן זך, יהודה עמיחי) שחלקם ("כמו בלדה" "פתאום קם אדם בבוקר" עם שלמה ארצי) הפכו לקלאסיקה.
| מתוך אחרית הדבר העובדות פשוטות למדַי:
יותר ממחצית ההריונות, בישראל ובעולם כולו, אינם מתוכננים. ...אי-הידיעה של הריונה גורם לאם להמשיך ליטול תרופות שאולי הייתה בוחרת להימנע מהן אילו ידעה שהיא בהיריון. זהו אחד הגורמים לרמות חרדה גבוהות מאוד הפוקדות את האם והאב העתידיים.
מקור החרדה נעוץ בפרשת התאלידומיד הידועה לשמצה, שאחת מתוצאותיה היא העובדה שמאז ועד היום מתייחס הציבור, כולל ציבור הרופאים, לכל תרופה שנוטלת האישה בעת הריונה כאילו הייתה תאלידומיד חדש.
מחקרים רבים שבוצעו מאז ועד היום הוכיחו כי במציאות הרפואית הנוכחית - מעט מאוד תרופות מזיקות לעוּבּר.
הפחד משימוש בתרופות גורם לכך שאִמהות רבות בעת הריונן אינן מטופלות באופן ראוי, אפילו במקרים של מחלות המסכנות את חייהן.
הבעיה בגישה זו היא שברוב המקרים מחלות אִימהיות בלתי מטופלות נושאות סיכון רב לעוּבּר... מחלה דיכאונית בהיריון היא דוגמא ניצחת למצב הבלתי-אפשרי הזה: דיכאון בלתי מטופל טומן בחובו סיכונים רבים לאם ולעוּבּר, כולל הפלות טבעיות, פָּגוּת וסיבוכים בלידה, לצד אשפוזים וניסיונות התאבדות של האם. קבוצת התרופות המרכזית לטיפול בדיכאון, התרופות שמעכבות את הסרוטונין ואפינפרין במוח, נבדקה על אלפי נשים הרות ובמרבית המחקרים לא הראתה תופעות לוואי עוּבּריים. יש רופאים המצטטים את מיעוט העבודות הטוענות שיש בתרופות כדי להזיק, למרות איכותם הנחותה של מחקרים אלה. חלקם עושים זאת מחשש שייתבעו לדין אם יקרה נזק לעוּבּר, והאחרים - אולי לא מצאו פנאי להתעדכן. לראיה - רוב הפסיכיאטרים המומחים בתחום יודעים היטב שטיפול תרופתי נאות עשוי להציל את חייה של האישה ועוּבּרה ואף פועלים בהתאם.
כך נוצר על האישה ההרה לחץ חברתי או רפואי שלא להמשיך לטפל תרופתית במחלה שיש עִמה סיכון חיים או לסיים את ההיריון, גם אם הוא רצוי מאוד ותקין לחלוטין. סיפורו של פרוזאק בייבי, של הוריו ובני משפחתו, מבוסס על המחקרים העדכניים ביותר ומטרתו להביא לידיעת הציבור, בדרך ספרותית, את האמת הרפואית; לגרום לנשים בהיריון להתייעץ עם רופאים מומחים בנושא תרופות בהיריון, להמעיט מהן חרדות מיותרות, לסייע להן להימנע מ"עצות סבתא" ולאפשר לעובּרים להתפתח ולהיוולד כתינוקות בריאים ושלמים. |