שירים מתוך
דליה רביקוביץ - השירים הגנוזים
אני
אֲנִי לְבַדִּי כְּאִילָן בְּכַרְמוֹ,
אֲנִי לְבַדִּי עַל מַיִם שְׁתוּלָה.
וַיִּרְאוּנִי זָרִים שֶׁאֲנִי רְעוּלָה
כִּי לָאִישׁ צַלְמוֹ.
יוֹם שֶׁרָאִיתִי פָּנַי בַּנָּהָר,
חוֹלַת־אַהֲבָה סָבַבְתִּי פָּנַי.
עֵינַי בַּנָּהָר וְנָהָר בְּעֵינַי
וְאֵין עוֹד זָר.
אֲנִי הָאִילָן וְהַכֶּרֶם אֲנִי,
וְהַגָּן מָלֵא גִּבְעוֹלִים וְנִצָּה,
וְהַגָּן חָתוּם, אֵין מָבוֹא וּמוֹצָא,
בְּחוּט הַשָּׁנִי.
(28 באפריל 1954)
מותו של זבוב
כְּשֶׁהוּא חוֹרֵק אֶת חֲרִיקַת מוֹתוֹ הַמְשֻׁנָּה,
אוּלַי תַּחְשֹׁב עָלָיו?
בְּעִנּוּיָיו אַתָּה חַיָּב לַחְשֹׁב עָלָיו,
תִּרְאֶה עַד כַּמָּה הוּא אַמִּיץ,
נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ הֶכְרֵחַ בְּאֹמֶץ נַעֲלֶה
כְּשֶׁגּוֹסְסִים.
אַתָּה תָּמוּת וַדַּאי בְּדֶרֶךְ מִשֶּׁלְּךָ
וְכָל בְּשָׂרְךָ יִשְׁאַג וְיִתְגַּעֵשׁ,
אַתָּה לֹא זְבוּב,
אַתָּה עוֹד חַי,
הַמָּוֶת לֹא מַפְחִיד אוֹתְךָ עַכְשָׁו.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְעַנְּגִים בְּחַיֵּיהֶם
כְּמוֹ כַּלְבֵי הַיָּם בְּיוֹם חָמִים.
אַךְ אִם שָׁמַעְתָּ אֶת הַחֲרִיקָה הַמְשֻׁנָּה
תַּקְשִׁיב עַכְשָׁו,
זֶה לֹא קָשֶׁה.
זֶה לֹא אַתָּה.
זֶה רַק הַזְּבוּב גּוֹסֵס וּמִתְעַנֶּה,
הוּא לֹא יַמְשִׁיךְ הַרְבֵּה.
אנשים
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁפּוֹחֲדִים מִכַּדּוּר שֶׁל צַלָּף
וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁפּוֹחֲדִים מִמּוֹקְשִׁים
אוּלַי הַצֶּדֶק אִתָּם (יֵשׁ לָהֶם סִבּוֹת מַסְפִּיקוֹת),
אֲבָל אֲנִי פּוֹחֶדֶת מֵאֲנָשִׁים
וּמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים
לִפְעָמִים בְּכַוָּנָה,
וְלִפְעָמִים מִבְּלִי מֵשִׂים.
אֲנָשִׁים
הֵם הַדָּבָר הַמַּכְאִיב בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנִי מַכִּירָה
הֵם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל
וְלוֹקְחִים אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה.
אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת וְנִזְהֶרֶת
אַךְ אֵינֶנִּי מַסְפִּיק זְהִירָה.
צִפֳּרִים הֵן אֲחֵרוֹת
הֵן אֵינָן מִתְכַּוְּנוֹת אֵלַי
אֲבָל קוֹלָן נִשְׁמָע לִי כְּשִׁירִים.
הַמֶּלֶךְ לִיר אֲשֶׁר אָבְדָה לוֹ מַמְלַכְתּוֹ
רָצָה לִחְיוֹת רַק עִם בִּתּוֹ
וְעִם הַצִּפֳּרִים.
כַּמָּה שָׁנִים,
כַּמָּה עוֹנוֹת וְשָׁנִים
אַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים
וְשׁוּב וָשׁוּב
כְּמוֹ גַּלְגַּל רֵחַיִם הַסּוֹבֵב בְּמַעֲגָל
לָשׁוּב וּלְהָמִיר
דַּל בְּאֶבְיוֹן וְאֶבְיוֹן בְּדַל.
ארכיטקטורה
אֲנִי מַכִּירָה אֶתְכֶם
מִקַּדְמַת דְּנָא
אֵין פֹּה מִקְרֶה שֶׁל אִי הֲבָנָה.
אַתֶּם בּוֹנִים בָּתִּים
בְּעֵסֶק גָּדוֹל
מִשְּׁפְּרִיץ רַב־שְׁכָבוֹת וְחִקּוּי מֻצְלָח
שֶׁל קְלִפַּת לְבֵנִים בְּתוֹר קִיר דֶקוֹרָטִיבִי,
תְּרִיסִים נָעִים מִפְּלַסְטִיק וְהַרְבֵּה טִיחַ תַּת־תִּקְנִי
פּוֹלִיסִיד הוּא עֲרֻבָּה לְאֵיכוּת.
אֶרֶץ קְטַנָּה עֲשׂוּיָה בָּתִּים שֶׁל קַרְטוֹן עָבֶה
עִם מְחִצּוֹת פְּנִימִיּוֹת וְהַרְבֵּה קֶרָמִיקָה בַּשֵּׁרוּתִים
מַה שֶּׁעָקֹם מְיֻשָּׁר בִּשְׁפַּכְטֶל,
מְקֻשָּׁט בִּרְעָפִים מִסּוּג מְשֻׁבָּח.
אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם שֶׁכָּל זֶה יִתְקַיֵּם
יֵשׁ יְסוֹד לְקַוּוֹת שֶׁתּוּכְלוּ לְהַגִּיעַ בְּלִי פֶּגַע
לְפָחוֹת עַד מַחֲצִית עוֹנַת הַגְּשָׁמִים הָרִאשׁוֹנָה.
אוֹ־אָז יִשָּׁאֵר בִּידֵיכֶם בְּדַל אַסְלָה צִבְעוֹנִית
וּשְׁנַיִם אֲרִיחִים שֶׁל חַרְסִינָה מְצֻיֶּרֶת.
בְּמֶרְכַּז הַסָּלוֹן תַּעֲמֹד גִּיגִית
לִקְלֹט אֶת הַגֶּשֶׁם שֶׁבָּא מִן הַגַּג.
מֵעֵין בַּיִת
מֵעֵין חַיִּים.
צוּרָה לָכֶם
עַל יַד הַגִּיגִית.
(יוני 1983)
דבר הצרעה לשושן לפני מותה
וְהַצִּרְעָה גִּלְּתָה אָזְנוֹ שֶׁל הַשּׁוֹשָׁן
מֵאַהֲבָה, מֵאַהֲבָה.
וְהַצִּרְעָה נוֹטָה לָמוּת עַל הַמִּפְתָּן
מֵאַהֲבָה, מֵאַהֲבָה.
וְהִיא מְצוֹדֶדֶת כָּל עַיִן
וְאַף כִּי מוֹתָהּ קָרַב,
אָסַף הַשּׁוֹשָׁן אֶת עָלֵהוּ
כִּי רוּחַ צְפוֹנִי חָלַף,
סַב הַשּׁוֹשָׁן מִפָּנֶיהָ
כְּמוֹ נֶאֶמְרוּ אֲמָרָיו.
וְהַצִּרְעָה אֵינָהּ יוֹדַעַת אֵי בֵּיתָהּ
מֵאַהֲבָה, מֵאַהֲבָה.
וְהַצִּרְעָה אוֹמֶרֶת שִׁיר בְּיוֹם מוֹתָהּ
מֵאַהֲבָה, מֵאַהֲבָה.
[וְהִיא סַבָּה כְּגַלְגַּל הַחַמָּה]
וְהִיא סַבָּה כְּגַלְגַּל הַחַמָּה -
אַהֲבָתִי.
וְהִיא כְּרָכַתְנִי בְּגַלְגִּלָּה -
אַהֲבָתִי.
וְהִיא עָשַׂתְנִי הֲדוֹם לְרַגְלָהּ,
וְהִיא סַבָּה עָלַי בְּמִרְמָה,
וְהִיא הָיְתָה עַזָּה וּגְדוֹלָה,
עַזָּה וּגְדוֹלָה,
כְּגַלְגַּל הַחַמָּה.
אֲנִי לְבַדִּי קְרוּאָה לְקוֹלָהּ
שֶׁל אַהֲבָתִי.
כְּשִׁפְחָה מֵעוֹלָם שַׁבֵּחַ לִשְׁמָהּ
שֶׁל אַהֲבָתִי.
וְעֵת שֶׁהִגְבִּיהָה אֱלֵי מְרוֹמָהּ
הָיִיתִי אֲנִי הֲדוֹם לְרַגְלָהּ,
וְשֵׁם לָהּ קֹרָא כְּגַלְגַּל הַחַמָּה,
כְּגַלְגַּל הַחַמָּה
וַתְּהִי בְּמִרְמָה.
אהבת אלוהים
וְאִם יָדַי הָיוּ פְּצָעִים, פְּצָעִים
וְאִם גּוּפִי לֹא הָיוּ בּוֹ מְתֹם
לִבִּי שֶׁלִּי פָּרוּשׂ וְנָכוֹן
לֶאֱלֹהִים.
נִפְלְאָה לִי יָדְךָ בְּהַשְׂכֵּל וּבִינָת
וּדְרָכֶיךָ לֹא שִׁעֲרוּם חֲכָמִים.
תְּנַשֵּׂא אֶת לִבִּי וְאֵלֶיךָ תַּצְמִיד
בְּתַבְנִית יָד.
(22 במאי 1954)