"האחר הוא אני" - בספרי יונה טפר
משרד החינוך החל להוביל מהלך רב-שנתי, ערכי-חינוכי, שאותו יזם שר החינוך הרב שי פירון, וכותרתו 'האחר הוא אני'. הנושא המרכז שהחל להילמד בכל בתי הספר מציב בקדמת הבמה ערכים אוניברסליים, הומניסטיים, דמוקרטיים ויהודיים המבטאים את כבוד האדם, שוויון, צדק, סובלנות, קבלת האחר, הכלה וחמלה, דמוקרטיה, זהות ושייכות.
ברבים מספריה של יונה טפר, הכותבת לבני הגילאים השונים, יש התייחסות מעמיקה לשונה ולאחר. כבר בספר השירים ראשון שלה רגע שקשה לשכוח (לכיתות א'-ג') נותנת הסופרת ביטוי לילדה השמנה העומדת בצד המגרש, רוצה לשחק עם כולם ולהיות ולוּ לרגע שונה - "לא שלישית או שנייה" - כנאמר בשיר אלא - "ראשונה ושונה."
רוצה לשחק עם כולם אני עומדת בצד, בפינה.
הם קוראים לי "שמנה".
לא משחקת עם אף אחד
בקצה המגרש, לבד.
ואני כל כך רוצה
עם כולם לשחק בקבוצה.
בכדור, בקפיצה,
להתחרות בריצה.
לא לשמוע את כל השכונה:
"הנה השמנה!"
ופעם אחת להיות ראשונה,
(לא שלישית או שנייה),
ראשונה ושונה.
יונה טפר מתמודדת בספריה עם הבדידות הקשה שחש ילד בתוך קבוצת בני גילו, כשהוא מרגיש את עצמו שונה ואחר מחבריו. לתחושת השוני יכולות להיות סיבות רבות: מראה גופני, מצב משפחתי, מוצא שונה, חוסר שפה, מבנה נפשי ועוד. דומה שאין סוף לסיבות שיכולות לתת לילד הרגשה שהוא שונה וחריג מחבריו - או אולי כנאמר בכותרת הנושא השנתי בבתי הספר - 'האחר הוא אני' - כל אחד שונה מזולתו.
בספרה של יונה 'יונתן ומגן היונואינים' (לכיתות ג'-ה') מרגיש יונתן את עצמו שונה מחבריו, כי איננו טוב בכדורגל. הוא רוצה להשתתף במשחקים, אבל בני כיתתו אינם ששים לשתף אותו. יונתן בורח מהעימותים בכיתה ובמגרש אל עולם הדמיון. בעזרת כישרון הציור שלו הוא ממציא סיפור מצויר בסגנון הקומיקס, ונותן לדמות שהוא מצייר כישורים רבים, או כפי שהקוראים הצעירים אומרים - "יונתן נותן לגיבור הדמיוני שלו את הכוחות שאין לו". בזכות כישרונו המיוחד מאפשר יונתן הצנום והחלש את ניצחון חבריו על המגרש - עובדה הרומזת לכך שכל אחד יכול לתרום מכישרונו לחברה בה הוא חי, אפילו אם קשה לו להשתלב. יש משהו מעודד בעובדה שחבריו של יונתן, שניחן בכישרון ציור מיוחד, משנים בזכות האיור שהוא מכין להם את ההתייחסות אליו, וזאת למרות שיונתן עצמו נשאר אותו ילד צנום, חסר כישורי ספורט, ואינו הופך פתאום לשחקן כדורגל מצטיין.
בספר דוִד 'חצי-חצי' (לכיתות ד'-ז') נובעת תחושת השוֹנוּת של דוד, גיבור הסיפור, מהעובדה שאמו הגיעה לארץ מארץ זרה, ותרבותה, מנהגיה והעברית שלה שונים מהחברה בה היא חיה בישראל. למרות שבסיפור מדובר ביישוב חילוני הרי די בנימוסים השונים, במבטא של האם בתפיסות החברתיות ובמנהגים שלה כדי להעמיק אצל דוִד את תחושת הזרוּת הפוערת סדק בלתי נראה בינו לבין חבריו - סדק המעמיק את תחושת השוֹנוּת שלו, גם עם אביו הוא צבר בן המקום. רגישותו של דוִד לכבודה של אמו וההרגשה שפוגעים בה, מביאה אותו להתקפי כעס הגוברים עוד כשאמו מחליטה לחזור לארצה עם משפחתה. תחושתו של דוִד שהוא שונה מחבריו ובגלל זה עליו לעזוב גורמת לו זעם המכוון הן כלפי חבריו והן כלפי אמו. התסכול והרוגז הפנימי שמציפים אותו גורמים לו לעשות מעשים בלתי מקובלים, רק כדי להצטייר נועז ומיוחד בעיני חבריו, ולזכות בהרגשה שהוא כמו כולם.
גם בספר ועלי לא אכפת לך (לכיתות ג'-ד') נובעת תחושת השוֹנוּת והזרוּת של נוח, גיבור הספר, ממצבו המשפחתי. הדחייה שדוחה אותו אמו משאירה אותו תלוש, מבולבל וחלש. לאחר שאביו עוזב את הבית אין לו על מי להישען, והילדים בכיתה, ברגישותם, מזהים את חולשתו ומציקים לו. נוח שונה משאר הילדים מפני שאין לו הורים תומכים ואוהבים. בסיפור זה דווקא אמו של נוח בהתנהגותה היא הגורמת לחולשתו מול חבריו לכיתה. רק כשהוא אוסף את כוחותיו ומנסה לברוח מהבית אל אביו המתגורר בדרום הרחוק, הוא מצליח לעורר את המבוגרים סביבו הנחלצים לעזור לו.
לפתן צימוקים הקטנה - (לכיתות ג'-ה') הוא סיפורה של פיה קטנה ושמנמנה הנשלחת ללמוד בבית ספר לפיות וקוסמים הממוקם ביער מכושף. עליה לשהות שם שלוש תקופות של חניכות לפני שתזכה בתואר 'פיה מוסמכת' ותוכל לחזור לכר היער שם נולדה. מצבה של לפתן צימוקים בבית הספר, בו הכול מתרחש באורח פלאי, הוא כל כך עגום, עד שהיא עצמה חושדת שנשלחה לשם בטעות, ואין היא פיה אמיתית - לא במראה ולא בכישורים. לפתן צימוקים שונה מאוד משאר הפיות הלומדות איתה בבית הספר, והיא עוברת שם מסכת של קשיים והשפלות עד שהיא נוכחת שחולשותיה: תמימותה, טוב ליבה ואהבתה ליצורי הטבע הקטנים - הם המזכים אותה לבסוף בציון הגבוה של בית הספר ושמה נחקק לזיכרון באותיות זהב על קיר המצטיינים.
האחר הוא אני - היא כותרת המדגישה את השוני והייחודיות של כל אחד ואחד. כל אדם וסיפורו, כל דמות ודרך התמודדותה. כזאת היא גם שירי בספר בקבוק הבושם של אמא (לכיתות ד'- ו'), החווה את מחלתה הסופנית של אמהּ . מצבה המשפחתי מייחד אותה משאר ילדי הכיתה, אך עיקרו של הסיפור הוא בכוחה היצירתי בעזרתו היא פורצת את הבדידות והקשיים המעיקים עליה והופכת את החרדות והפחדים לגורל אמהּ להצגה עם סוף טוב שהיא ממחיזה ומפיקה עם ילדי השכונה.
גם גיבורי הספר כמו דקירת סכין (לחטיבת הביניים) שונים זה מזה בדרך בה הם תופסים את המציאות ומנסים לתקן אותה. איה, נדב ומיכאל יוצאים להגן על דר, מפני ההשמצה האינטרנטית, המופצת עליה בעילום שם. השמצה הפוגעת בה מבלי שיהיה לה אפשרות להתגונן מפניה, ומבלי שתדע מי פרסם את הברוֹשוּר הפוגע בשמה הטוב - שלושתם חריגים בתגובתם, ובולטים בהתייצבותם לצד דר מול תלמידי השכבה והנהלת בית הספר. כל אחד מהם נוקט בדרך משלו לעזור לדר, ויוצא מול ההתנכרות הקולקטיבית שכופים עליה בני גילה, המגיבים באדישות ובהתעלמות, מבלי לבדוק, לחשוב ולהגיב באומץ.
'האחר'- הם גם נעמי ותום גיבורי הספר כתוב בחול ובמים (לחטיבת הביניים) - הבוחרים לצאת כנחשונים מול דעת הקהל במושב, וגם מול היזמים בעלי הכסף והכוח ולהגיב לא רק בדיבורים אלא גם במעשים. וכך, בהתעקשות על דעתם וצדקתם, הם משנים את מה שנראה כבלתי הפיך - משחררים את חוף הים שכמעט ונגזל מהציבור מידי כרישי הנדל"ן והממון ומממשים את אהבתם למרות האיסורים והקשיים.
כי השונה והאחר הוא לא רק המוגבל, החלש והפגוע - האחר הוא גם העקשן, החולם והנועז ולכן אי אפשר לסיים את המסע בין ספריה של יונה טפר מבלי להזכיר את בינה - הפרה המופלאה מבנימינה, 'גיבורת'
הספר בינה נוסעת מבנימינה (לגן- א'-ג') הייחוד של בינה החכמה הוא בסקרנותה הגדולה ובהתעקשות שלה להגשים את חלומה. בזמן שחברותיה הפרות רובצות במרעה ומעלות גירה, חולמת בינה על מסעות ברחבי הארץ. בעזרת ארז הקטן היא מגשימה את החלום ונוסעת ברכבת לצפון ולדרום. בינה לא נכנעת לפיתויי הפרסום והזוהר, אלא חוזרת לביתה במרעה ומקימה מפעל לשלגונים ולגלידות לשמחת כל ילדי בנימינה. זהו סיפור על פרה מיוחדת עקשנית, חולמת ונועזת. ומי מאיתנו לא חולם כמוה לראות ארצות רחוקות ונופים אחרים - ובסוף המסע גם לחזור הביתה?
.jpg)