עוד מעט יבוא נשיא ארצות הברית

עוֹד מְעַט יָבוֹא נְשִׂיא אַרְהַ"ב
עוֹד מְעַט נְשִׂיא הָרָשׁוּת
עוֹד מְעַט רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
עוֹד מְעַט יִכּוֹן הַשָּׁלוֹם בָּאֵזוֹר
עוֹד מְעַט יִכּוֹן הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי

עוֹד מְעַט תָּשׁוּב הָאֲהוּבָה
עוֹד מְעַט יָשׁוּבוּ הַנְּעוּרִים
עוֹד מְעַט תָּשׁוּב הַיַּלְדוּת
עוֹד מְעַט אַבָּא יָשׁוּב מֵהָעֲבוֹדָה
עוֹד מְעַט אִמָּא תָּשׁוּב מִמּוֹתָהּ

הקורא בקובץ השירים החדש  של המשורר ישראל  בר–כוכב  - עוד מעט יבוא  נשיא ארצות הברית - אינו יכול שלא לזהות את רכיבי המציאות המורכבת כמו גם המסוכסכת, שמאירה את  הטקסטים בכעין אמירת משורר, שפרספקטיבת חייו פרושה לפניו והוא מציב בה סימני דרך, שמרחק הזמן כבר נגע  בקצה פיענוחם.

הפרטי והאינטימי מתחככים בשירים עם תמונת מציאות חיצונית חשופה עשויה אכזבה, ויתור על חלומות שסירבו להתגשם,  נעלם כמעט מגעה המנחם וקולה הרך של האם שממלטת את הכותב אל עולם אגדתי כמעט מיתי ומגוננת עליו מפני אכזריות האב המולך על הגן, אבדה ארוטיות הנעורים, היטשטשה הצבעוניות  המכשפת, המרהיבה ועתירת היופי, שאפיינה את כתיבתו של בר כוכב בספריו הקודמים, שממנה ואליה שב המשורר, והיא כבר אינה שולטת בכיפה, אלא מעצבת דווקא עמדת התבוננות מרוחקת של מי שכבר חווה וראה והתאכזב הרבה, ורק הגעגוע לזמן שלא ישוב, עוד שומר על איזה סוד כיסוד-עולם להתכסות בו.

רוח דברים זו אינה נשארת רק בגדר שלל אכזבות וכאב אינטימיים,  אלא נשלחת גם כחץ ביקורתי ללב לבו המצב הפוליטי על שקריו, הזיותיו, תעתועיו, תאוות השלטון המשבשת כללי מוסר , ועל אוזלת היד להיחלץ  מן הביצה, עד שעל דרך האירוניה הצורבת רק נשיא ארצות הברית הנוכחי הוא שיגיע כמושיע.

כדרכו הפואטית של בר כוכב במרבית ספריו הקודמים, שאין לטעות בייחודיותה, מצפה הקורא גם בספר זה לפגוש מציאות מעורבת בתמונות של  עולם בדוי, כחיבור זורם בין הווה לעבר. אולם במקום זאת הוא פוגש עולם עכשווי עשוי תקוות פנימיות וחיצוניות שנכזבו, סתירות פנימיות, ביקורת על המתרחש, קשרים שהתרופפו, מחלה, היעלמות הסוד והמסתורי שריכך תשוקות של פעם  אשר מותנו בכורח עקות החיים.

לכאורה שורה על שירי הספר ההדוקים והתמציתיים  שסופם מפתיע תמיד, רוח מלנכולית, אלא שקריאה קשובה להדהודי העומק, מעלה דווקא על דרך הפרדוקס הרהורים בדבר אף על פי כן  היאחזות כמעט עיקשת להשיב לנעורים את זיכרון לבלובם, ולהתמודד עם סופיותו של המוות בכוח הבית והאהבה המתחדשת תמיד כעוף החול שבכוח החיים שב ועולה מן האפר.