כמעט בִּין-לילה, לא, כי בינת הרבה שנים הפכה הפרופסורית רירי סילביה מנור, הנחשבת למומחית ידועה בתחום רפואת העיניים, לאחת המשוררות שאינן מבטיחות עוד – פשוט, כי קיימו את הבטחתן.
מנור היא אחת המשוררות המושלמות הכותבות כיום שירה עברית. ואולי מוטב לומר, שירת אישה שלא מעט מהניסיון האנושי והנשי מאחוריה והיא מסכמת אותו – כמו שרק הגדולות במשוררות, ולא רק בעברית, ביקשו לסכם.
ספר חיים נוגע ללב, שאינו מאכזב אף לרגע.
תודה.
נתן זך
הַגִּיל המדומה
זוֹ שֶׁאֲנִי – מַמְשִׁיכָה לְהִוָּלֵד,
זוֹ שֶׁהָיִיתִי – עוֹד לֹא תָּם.
מְנִידָה לְלֹא הֶרֶף אֶת הַחֹמֶר הֶאָפֹר
מֵהַהֶמִיסְפֶרָה הַשְּׂמָאלִית
לַיְמָנִית.
לְגוּפִי יוֹתֵר מִידֵי עֵינַיִם
וּמְעַט מִדַּי זְרוֹעוֹת
אֲנִי-אֲנִי,
חַסְרַת בּוּשָׁה, כְּמוֹ בְּמִטָּה
מְזִינָה בִּזְרָדִים אֶת מְדוּרוּת הָרְכִילוּת
זוֹ שֶׁאֲנִי – מַמְשִׁיכָה לְהִוָּלֵד