זמן הלב הוא מעין פסיפס פסיכולוגי אנושי- נשי, סבוך התרחשויות ורגשות, שזירת האירועים המרכזית שלו היא רמת גן - על נופה האורבאני הישן והחדש, והמשנית היא טבעון שבצפון הארץ - על נופי הטבע שלה ובתיה הקטנים.
אף שכל אחת מגיבורות הרומן מצויה בעונה אחרת של חייה דומה שהן מתלכדות יחד לכדי דמות אחת מרובת פנים, כאשר היסוד המשותף העיקרי המחבר בין ביניהן הוא אובדן, בעיקר של בן זוג. המשבר דוחף אותן לקחת את גורלן בידיהן, לצאת למסע גילוי עצמי, ובסופו של דבר לקבל הכרעות לגבי עתידן.
כרמלה, עורכת דין יפה ומצליחה בשנות החמישים לחייה, ששני בניה שבגרו עזבו את הבית ונמצאים בחו"ל, מתאלמנת במפתיע מבעלה האהוב. הבדידות המכרסמת, החשש שזיכרונה בוגד בה, כולל זיכרונות עבר שאינם מרפים, דוחפים אותה להחלטה לקחת פסק זמן מהחיים השוטפים ולצאת למסע שהוא פיסי ונפשי כאחד. במהלכו היא מגלה סודות משפחה אפלים, נסחפת לרומן חדש ולא שגרתי, מגשימה חלום ישן, נוטשת אידיאלים קשוחים ועומדת בפני דילמה מרחיקת לכת לגבי עתידה.
גם תרזה, הגיבורה המרכזית הנוספת ברומן, סטודנטית מבריקה לספרות מבית דתי, אוספת את שברי חייה לאחר שנחלצה מנישואים כושלים. היא מחליטה לשוב ולהתגורר זמנית עם הוריה ואחותה הקטנה בשיכון הותיקים ברמת גן. אך דווקא עם שובה הביתה, נישואי הוריה מתפרקים לנגד עיניה בעוד היא עצמה נסחפת לאהבה חדשה, מפתיעה ונועזת, שמטלטלת את עולמה.
האמנם שתי הגיבורות המרכזיות, שנעות בקווים מקבילים, הן השתקפות האחת של השנייה? האם תרזה היא בת דמותה המוחמצת של כרמלה? מושא תשוקותיה? האישה שתמיד רצתה להיות? שאלות אלו ואחרות ניצבות בפני הקוראים והם אלה, אשר למעשה, נדרשים לתת עליהן תשובות.
צביקה ניר, עו"ד ואיש ציבור, הוא מוסמך הפקולטה למשפטים והחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב.
רומן הביכורים שלו, היד שהוציאה אותי להורג, ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012. זמן הלב הוא ספרו השני.
* וזה השיר שמלווה את הספר: