סער ופרץ | טעימה

זיכרונות מן העתיד הקרוב
'הארץ', 27.12.1935    * 113

מתוך סער ופרץ

   ***************

113 היה זה גיליון חגיגי — "הגיליון החמשת־אלפים ל'הארץ'" — ומכאן גם אולי
הניסיון לִצפות פני עתיד.
114 ברחוב אלנבי, בכיכר מוגרבי, נהג למכור נקניקיות פריץ זאב גרסטמן, "יֶקה"
שזימר ארְיות מאופרות וקרא ממיטב הספרות האירופית בגרמנית. הוא הונצח
בין השאר בפסיפס תל אביב של נחום גוטמן ובמצלמתו של מקסים סלומון.
115 כאמור בהערה 92 : שגשוג — המילה שסימנה את הפריחה הכלכלית, בעיקר
של תל אביב, בשנים ההן.
116 בהכרח הקונגרס הציוני, שנערך אז בכל פעם בעיר אחרת באירופה.
117 ברמיזה לשיר הערש מאת עמנואל הרוסי "שכב, בני" ("שְׁכַב בְּנִי, שְׁכַב
בִּמְנוּחָה, / אַל נָא תִּבְכֶּה מָרָה. / עַל יָדְךָ יוֹשֶׁבֶת אִמְּךָ, / שׁוֹמֶרֶת מִכָּל רַע").
118 בשנות השלושים רָווחה בארץ מצוקת "ילדי ההפקר" — נוער שוליים שחי
ברחוב והתפרנס מרוכלות זעירה )בעיקר ממכירת שרוכי נעליים ועיתונים(
או מגנֵבות. רבים מילדי ההפקר היו בני עדות המזרח )ראו: תמי רזי, 'ילדי
ההפקר: החצר האחורית של תל אביב המנדטורית', עַם עובד והמכללה
האקדמית ספיר, 2009 (. כשנה לפני פרסום רשימה זו חיבר אלתרמן להצגת
תיאטרון "המטאטא" שבכורתה נערכה ב־ 18 בדצמבר 1934 את הפזמון
"בין שלוש ובין ארבע" )"ילדי הפקר"(, שפזמונו החוזר: "חֲצִי גְּרוּשׁ שְׂרוֹכֵי
נַעֲלַיִם / וּשְׁלשָׁה מִיל עִתּוֹנִים / הַיוֹּם, הַיוֹּם תָּקַעְנוּ רַק עֵינַיִם / מָחָר נִלְמַד לִתְקעַֹ
סַכִּינִים!" )'צריך לצלצל פעמיים: שירי זֶמר, שירי ספר, פזמונים', עריכה:
גלעד בן־ש״ך ורפי אילן, רישומים: מנשה קדישמן, עיצוב: אלי גלעד, הוצאת
הקיבוץ המאוחד בשיתוף רשות השידור, 2002 , עמ' 79-78 , 268 (. עוד על
ייצוג התימנים ביצירת אלתרמן, ראו: דן אלמגור, 'שושנת תימן — בני תימן
בזמר העברי', הוצאת עמותת "אעלה בתמר" ועיריית רחובות, 2008 , עמ'
.104-71
ליפט — מכוּלת עץ ששימשה להעברת תכולת הדירות של העולים ממרכז
אירופה. לאחר שהליפטים פונו ממטענם הם שימשו למגורים.
122 "הסכם ההעברה" )ה"טרנספר"( שחתמה הסוכנות היהודית בהובלת חיים
ארלוזורוב עם השלטונות הנאציים במטרה לאפשר ליהודי גרמניה שהיגרו
לפלשתינה־א"י להעביר לארץ חלק מרכושם טרם הפקעתו, בצורת סחורות
ומוצרים גרמניים.