עירית כץ
ארכאולוגיה
מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה, מֵעַל לַמִּזְרוֹן
הַדַּק — אֶלֶף שְׁכָבוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגְיָה.
בָּתִּים שָׁם קָמוּ וְקָרְסוּ וְשׁוּב קָמוּ
וְעַכְשָׁו נוֹשְׁמִים עָמֹק, הוֹפְכִים
אֶת הָאֲדָמָה הַסְּמִיכָה שֶׁל שְׁנָתֵנוּ.
מִי שֶׁיַּחְפֹּר יִמְצָא:
שְׁנֵי כַּדִּים שְׁבוּרִים מַחֲזִיקִים
יָדַיִם, וּמַחֲרֹזֶת חֲלוֹמוֹת אַחַת
מֻנַּחַת עַל צַוָּארָם הַשָּׁלֵם.
חיתוכי נייר
הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי בְּאֶרֶץ יַלְדוּתִי
בִּרְחוֹבוֹת אֲרֻכִּים בְּעִיר בְּלִי קָצֶה,
הַבִּנְיָנִים הִזְדַּקְּפוּ עַל רַגְלֵי הַבֶּטוֹן
הָאַנְטֶנוֹת הִצְבִּיעוּ אֶל הַכּוֹכָבִים —
תַּפְאוּרָה יְשָׁנָה שֶׁל חַיִּים שֶׁפַּעַם
שִׂחַקְתִּי בָּהֶם מִישֶׁהִי אַחֶרֶת.
וְאִם תִּשְׁאֲלוּ מִיהוּ הָאִישׁ הַשָּׂב
שֶׁיָּשַׁב מוּלִי בְּבֵית הַקָּפֶה,
אֹמַר שֶׁפַּעַם הָיִינוּ נֶאֱהָבִים —
הוּא הָיָה בֶּן חֲמִשִּׁים פְּלוּס
וַאֲנִי בַּת מִינוּס עֶשֶׂר.
וְאוּלַי כִּי הָיָה אָז חֹרֶף קַר,
הַכֹּל נִרְאָה עָשׂוּי מֵחִתּוּכֵי
נְיָר, דַּק וּמְדֻיָּק וְעָדִין וְלָבָן
וּצְלָלִים אֲרֻכִּים בֵּין שִׁכְבָה לְשִׁכְבָה
וְהָעוֹלָם הָיָה קֻפְסָה סְגוּרָה וּגְדוֹלָה
בְּלִי אֹפֶק וּמָלֵא פְּלָאוֹת
מיטת יחיד
זוּג אוֹהֲבִים עַל מִטַּת יָחִיד
שׁוּב שְׁבִירַת הַלֵּב וְתִקּוּנוֹ
וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַצְמִיד חָזָק
כְּמוֹ מֶלְחָצַיִם שֶׁל נַגָּרִים
הַמְהַדְּקִים זוֹ לְזוֹ שְׁתֵּי
חֲתִיכוֹת עֵץ
עַד שֶׁיִּשְׁכְּחוּ אֶת עֵצִיּוּתָן
אֶת עַצְמִיּוּתָן
וְיצִָמְּדו לָעַד
וְיִהְיוּ כִּסֵּא
אוֹ שֻׁלְחָן
אוֹ מִטַּת יָחִיד
סתיו, דו"ח מצב:
דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה —
בִּנְיְנֵי הַלְּבֵנִים אֵינָם מַכְבִּידִים כָּאן
עַל הָאֲדָמָה, הָעֵצִים עוֹמְדִים יְרֻקִּים
וְדוֹמְמִים, מְקַבְּלִים בְּהַכְנָעָה אֶת זַרְזִיף
הַסְּתָו, שׁוּב מִתְרַחֵק הַכּוֹכָב מֵהַשֶּׁמֶשׁ,
כָּךְ הוּא מַפְנֶה גַּבּוֹ בְּכָל פַּעַם
בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בַּשָּׁנָה.
בְּאֶחָד מֵחַלּוֹנוֹת הַמִּשְׂרָדִים מִמּוּל זוֹהֶרֶת
מְכוֹנַת שְׁתִיָּה, הַבְטָחָה מְפַנֶּקֶת בִּקְצֵה
מִסְדְּרוֹן רֵיק
וְגַם בַּחֶדֶר הַזֶּה שָׁקֵט וְזָר, אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה מִלְּבַדִּי,
אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַבֹּקֶר חַג
וּכְלַפֵּי חוּץ אֵינִי נֶאֱשֶׁמֶת בִּכְלוּם.
אֲנִי מוֹרִידָה אֶת הַמְּעִיל הַזַּרְחָנִי
הָרָטֹב מֵרְכִיבָה עַל הָאוֹפַנַּיִם.
אֵינִי מַצְלִיחָה לִמְחוֹת מִפָּנַי גֶּשֶׁם
הַיּוֹרֵד עֲלֵיהֶן כְּבָר שֵׁשׁ שָׁנִים,
אֲבָל גּוּפִי עוֹד מְסֻגָּל לְאַזֵּן עַצְמוֹ עַל
שְׁתֵּי רַגְלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלִּבּוֹ הַנִּמְצָא בְּצִדּוֹ הָאֶחָד
נַעֲשָׂה כָּבֵד יוֹתֵר מִשָּׁנָה לְשָׁנָה
המחלקה לארכיטקטורה, קיימברידג',
בוקר סוכות תשע"ב
אמנות לעם
בְּנִי אָמַּן רְחוֹב:
הוּא זוֹחֵל עַל אַרְבַּע
בְּמֶרְכַּז הַמִּדְרָכָה
וְכֻלָּם מִסְתַּכְּלִים עָלָיו.
בִּתִּי אָמָּנִית מֵיצָג:
הִיא צוֹעֶקֶת בְּזַעַם אֱמֶת
בֵּין מַדְּפֵי הַסּוּפֶּרְמַרְקֶט
וְכֻלָּם מִסְתַּכְּלִים עָלֶיהָ.
אֲנִי שֶׁפִית בְּכִירָה:
שָׂרַפְתִּי אֶת תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה עַל הַכִּירָה
וְעַכְשָׁו יֵשׁ לָהֶם טַעַם נֶהְדָּר שֶׁל מְדוּרָה
קוקִיָּה
בָּעֶרֶב, בָּאַמְבַּטְיָה, סִפַּרְתִּי אוֹתְךָ
וְהָיִיתָ מְאֻשָּׁר. אֲחוֹתְךָ צָחֲקָה שֶׁאַתָּה
נִרְאֶה כְּמוֹ נָזִיר קָטָן עִם הַפּוֹנִי הַקָּצָר
וְאַתָּה רָקַדְתָּ סְבִיב עַצְמְךָ וְשַׁרְתָּ
(כָּךְ אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁאַתָּה מְאֻשָּׁר).
וְאַחֲרֵי שֶׁכִּבִּיתִי אֶת הָאוֹר וְנָתַתִּי לִשְׁנֵיכֶם
נְשִׁיקוֹת לַיְלָה טוֹב , בִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶסְתַּכֵּל עָלֶיךָ
עַד שֶׁאַתָּה נִרְדָּם. יֵשׁ זְמַנִּים
שֶׁנִּפְתָּח הַלֵּב כְּמוֹ שְׁעוֹן קוּקִיָּה
וְהַצִּפּוֹר צוֹעֶקֶת וְצוֹעֶקֶת
אוּלַי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּעָמִים
כְּמִסְפַּר יְלָדֶיהָ
מעֵבר לבתינו
הַשָּׂדוֹת הַחֲשׁוּכִים תָּמִיד פְּרוּשִׂים
שָׁם מֵעֵבֶר לְבָתֵּינוּ, מֵעֵבֶר לַנָּהָר,
מֵעֵבֶר לְשַׁרְשֶׁרֶת פָּנָסֵי הָרְחוֹב,
יָם גָּדוֹל שֶׁאֶפְשָׁר לִטְבֹּעַ בּוֹ מֵרֹב
אַהֲבָה. אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא נַגִּיעַ לְשָׁם
שׁוּב. רֵיחַ הַבֹּשֶׂם הַזָּר הוּא רָדָאר
לְאִתּוּר פְּגִישָׁה חֲשָׁאִית, וְלֶחִי
סְמוּקָה הִיא עֵדוּת מַרְשִׁיעָה לְחִכּוּךְ
בְּלֶחִי זִיפִית. אֲבָל נֵתַח הַחשֶׁךְ עֲדַיִן
נִפְרָשׂ שָׁם כָּל לַיְלָה כְּמוֹ טֶקֶס פָּגָאנִי
(הָעֲלָטָה הִיא עִיר עַתִּיקָה, אֲתָר אַרְכֵאוֹלוֹגִי
עָזוּב). אַךְ אֲנַחְנוּ לֹא נַגִּיעַ לְשָׁם שׁוּב.
קַו הָרֶגֶשׁ נִסְגָּר, רוּת־סוֹף.
אַל תּוֹסִיף לַעֲמֹד מְנֻתָּק, לְבַדְּךָ,
עַל הַגִּבְעָה הַחֲשׂוּפָה שֶׁל הַלֵּב
שוב קיץ
מָה אַתְּ רוֹצָה מֵהָעֶרֶב הַזֶּה? אֵין לוֹ
כְּלוּם בִּשְׁבִילֵךְ, לְכִי לִישֹׁן. אַל תַּקְרִינִי
דָּבָר מֵהָאִישׁוֹן עַל הָעַפְעַפַּיִם. סִגְרִי אֶת
הָעֵינַיִם שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם. אִטְמִי אֶת
הָאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַשְּׂרִיטוֹת:
עַל נְיַר הַזְּכוּכִית שֶׁל הַחוֹף
הַיָּם הַתִּיכוֹן מְשַׁיֵּף אֶת גַּלָּיו
מוֹחֵק וְשׁובּ מוֹחֵק
(לֹא זוֹכֵר דָּבָר, לֹא רוֹצֶה לִזְכֹּר)
כַּבִּי אֶת הָאוֹר. תְּנִי לַגּוּף לְהִשָּׁמֵט
כְּמוֹ קוֹנְכִיָּה רֵיקָה (שִׁיר קָטָן נִמְלַט
הַחוּצָה, מְנַסֶּה לְהִנָּצֵל)