לְדַבֵּר עִם חֲרָקִים. לִרְכֹּב עַל עַקְרָב.
לְהִלָּחֵם נֶגֶד זוֹחֲלִים גְּדוֹלִים וּרְעֵבִים.
מִתְקָפָה עַל אִי הַחֲרָקִים! הַזּוֹחֲלִים הָאוֹיְבִים מְנַסִּים לִפְלֹש אֶל הָאִי. לַחֲרָקִים הַמֻּתְקָפִים נִשְׁקֶפֶת סַכָּנָה גְּדוֹלָה. הַסִּכּוּי הַיָּחִיד שֶׁלָּהֶם לְהִנָּצֵל הוּא בְּעֶזְרַת יְצוּר בֶּן הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאוּ מֵעוֹלָם, וּשְׁמוֹ מַקְס.
מַקְס לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הִגִּיעַ לְאִי הַחֲרָקִים – אֲבָל הוּא כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַחֲרָקִים זְקוּקִים לְעֶזְרָתוֹ!
סֵפֶר רִאשׁוֹן בַּסִּדְרָה הַכּוֹבֶשֶׁת – לְבָנִים וּלְבָנוֹת גַּם יַחַד – שֶׁבָּהּ חֲרָקִים וְזוֹחֲלִים, חֶלְקָם טוֹבִים וְחֶלְקָם רָעִים, פּוֹעֲלִים כִּבְנֵי אָדָם וְעִם זֹאת מְשַׁמְּרִים אֶת תְּכוּנוֹתֵיהֶם בַּטֶּבַע.
עֵרוּב מֻפְלָא שֶׁל פַנְטַסְיָה, הַרְפַּתְקָה וּמַדָּע.
סוֹחֵף, כָּתוּב הֵיטֵב, כֵּיף לִקְרֹא.