2020 - סיכומי השנה
ספרים מצוינים שיצאו השנה לילדי הגן וראשית קריאה
המלצות "הארץ"
דינוזאורית קטנה שנוגעת בשאלות החיים
פריקי או: איך הופיעה דינוזעורה
הכפולה המבטיחה בפתח הספר היא דוגמה אחת מתוך רבות לשיתוף הפעולה הנהדר שנרקם עם השנים בין נורית זרחי למאיירת הילה חבקין. נראה בה בית המלאכה של יוצר צעצועים, מדפים עמוסים חפצים מסקרנים, כלי עבודה, צעצועים בשלבים שונים של הכנה וצבעים. הכפולה הפותחת מבטיחה - והסיפור לכל אורכו מקיים. פריקי היא צעצוע דמוי דינוזאור שקם לחיים. היא מוזרה, זרה ומנותקת מתקופתה ומהעולם שבו מצופה היה למוצאה. היא לא נבראה בידי אלוהים כל יכול או מדען מבריק מבית היוצר של בלייד ראנר. מי שנפח בה חיים הוא יוחנן טוילי, בעליו של בית המלאכה לצעצועים.
לאחר שהיא מתעוררת לחיים, פריקי פוגשת צב ולטאה. אלה סבורים שפגשו בה פעם (ואכן היא נצר לבעל חיים קדמוני שהתהלך על פני כדור הארץ לצד אבות אבותיהם). אך פריקי חיה כאן ועכשיו ואין היא מכירה את המורשת שהונחה על כתפי הצעצוע שלה. אפילו את המושג "אבא" היא שומעת לראשונה מנגה, בתו של יוחנן טוילי, ממנו היא לומדת שלא ניתן להשיב את הזמן לאחור וכי יש דברים שפשוט צריך להתרגל אליהם. אין ספק שזרחי נוגעת בשאלות גדולות; שאלת הבריאה, מהות הזמן וגם פשר החיים - כל אלה מסתתרים בין עמודי הספר, מבלי להעמיס תחושת מועקה.
פריקי או: איך הופיעה דינוזעורה / נורית זרחי, איורים: הילה חבקין. הוצאת הקיבוץ המאוחד
עשרה ספרים מצוינים לבני נוער שיצאו השנה
המלצות "הארץ"
המלחמה שהצילה את חיי
איידה בת העשר ואחיה הקטן מתגוררים בלונדון עם אמם המרירה והפוגענית. רגלה של איידה פגועה. מתבקש לפרש זאת כסמל לנכותה הקשה של החברה האנושית על סיפה של מלחמת העולם השנייה, שהיא מסגרת הזמן בה מתרחש הספר. אבל ברובד הבסיסי, בספר זוכה פרס ניוברי הרגיש והיפהפה הזה, הכאבים הפיזיים העצומים שמסבה הרגל לאיידה הצעירה מוחשיים ביותר.
כאשר האח הצעיר נשלח אל האזור הכפרי בבריטניה, כחלק מתוכנית לאומית להוצאת הילדים מעיר הבירה, כהיערכות לקראת ההפצצות הגרמניות הצפויות, איידה בורחת איתו. הדעות הקדומות כלפיה כילדה "נכה" אינן מרפות גם מחוץ לעיר. היא ואחיה מתקשים עקב כך במציאת מחסה, ובסופו של דבר לוקחת אותם אל ביתה אשה העושה הרבה יותר מלהעניק להם קורת גג. הסיפור מביא נקודת מבט פחות שגרתית על קורות מלחמת העולם השנייה, ודאי עבור הקורא הישראלי. מוצגים לאורכו אירועים מכוננים במלחמה, כפי שנתפסו דרך עיני ילדים עניים שנעקרו מבתיהם. ברקע מהבהבת כל העת גם אי הוודאות המבעיתה, שליוותה את החברה הבריטית באחד מרגעי המשבר הקשים שידעה.
מגיל 11 לערך, בהתחשב בנושאים הרגישים.
המלחמה שהצילה את חיי / קימברלי ברובייקר ברדלי. מאנגלית: אמנון כץ. הוצאת הקיבוץ המאוחד
מה קרה למורה טי?
רוב בויה לימד שש שנים בבית ספר יסודי בקונטיקט שבארצות הברית ושרד כדי לחבר ספר נוער. בהקדשה הוא מודה לתלמידיו, שעוררו בו השראה לכתוב "סיפור שראוי לספר אותו". המלה השראה שורה מעל הספר במנות גדושות, כמו גם תקינות פוליטית מוגברת קמעה.
אף על פי כן, תיעוד סיפוריהם של תלמידים אחדים, שהמורה טירפטסון נכנס לחייהם בבית הספר, מקורי ומעניין. המורה מצליח להגיע אל כל אחד ואחד מהם. הוא מציג טקטיקות לימוד מקוריות ומפיח בילדים עניין באופן שיעורר כנראה קנאה והשראה אצל מי שלא זכו עדיין לפגוש מורים כאלה. לאורך הספר שזורות גם המלצות קריאה מטעם המורה והתלמידים - משום מה רובן ככולן על ספרים שזכו בפרס ניוברי החשוב כשלעצמו - וגם זה בונוס למי שהרשימה המובאת כאן אינה מספיקה לו. מפנה דרמטי בעלילה, המצליח להאפיל גם על סיפורי חייהם המורכבים של התלמידים, מלווה את הקוראים עד לעמודים האחרונים ממש.
מגיל 12-11.
מה קרה למורה טי? / רוב בוייה. מאנגלית: יעל ענבר. הוצאת הקיבוץ המאוחד
הספרים הבולטים של 2020
המלצות "הארץ"
אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך |אודי שרבני
שירה
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 117 עמודים, 79 שקלים
בספר השירה הראשון שלו אודי שרבני משתמש בשפה מדוברת ונעזר בטרמינולוגיה מהתרבות הפופולרית והספורט. הוא מפגין רמה פואטית גבוהה וגישה מרעננת, במיוחד בשירים הסיפוריים, אך נחלש כשהוא הולך שבי אחרי משחקי מלים ומטפורות... שרבני מצליח בספר הזה לשמור על רמה שירית גבוהה, ובעיקר מַשִּׁיב לשירה הישראלית מעין רוח חדשה וחסרה המאווררת אותה מתקיעותהּ. הייתי מסתכן ואומר שבניגוד לפרוזה שלו, ובניגוד לכותרת האירונית של הספר הזה, אני אוהב את החומר הזה שלו יותר מספריו הקודמים, כי יש לי תחושה שהחופש שהשירה מאפשרת דווקא מיטיב עם כתיבתו.
לביקורת המלאה של רן יגיל
חיי השקר של המבוגרים | אלנה פרנטה
פרוזה תרגום
הוצאת הקיבוץ המאוחד / הספריה החדשה, 314 עמודים, 98 שקלים
הרומן של פרנטה מגולל את יחסיה של נערה מנאפולי עם דודתה הדחויה והענייה, שנהפכת למחנכת ולמקור השראה בשבילה. גם הפעם הסופרת האיטלקייה מעצבת גיבורות בלתי נשכחות... ומצליחה להפוך דרמה אנושית ליצירת מופת... וכמו תמיד אצל פרנטה, הכל עובר דרך הסיפור, דרך העלילה. זהו חוק ברזל בכתיבתה — קדושת העלילה. וזה אולי סוד הקסם והכישוף של פרנטה, מה שהופך אותה לסופרת הגדולה של המאה ה–21, ומה שמעורר בעת הקריאה את התחושה כי יש לקרוא את ספריה כאילו חייך תלויים בכך.
לביקורת המלאה של ג'וליה פרמנטו צייזלר
קוריגדורה | גייל ג'ונס
פרוזה תרגום
הוצאת ספרית פועלים, 199 עמודים, 89 שקלים
הרומן של גייל ג'ונס מגולל את סיפורה של זמרת שחורה, שמתמודדת עם הגברים האלימים בחייה... זו יצירת מופת מכשפת שקשה להניח אותה מהיד ולהתיק אותה מהמחשבות — ובתנאי שנענים לה. ספרה של גייל ג'ונס הוא קינה למורשת הנשית השחורה וגם שיר הלל לה. זו קינה למורשת העבדות מוכת היגון ולשרשרת דורות של שפחות, קורבנות לאונס ולהתעללות מינית בידי בעלי חוות ערלי לב ביבשת אמריקה, ולא פחות, זו גם יצירה המהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן.
לביקורת המלאה של תמר רותם
מה עושות האיילות | לאה גולדברג
ילדים ונוער
הוצאת ספרית פועלים, 88 עמודים, 92 שקלים
"מה עושות האיילות" היא קלאסיקה שעמדה במבחן הזמן באופן מפליא. שירי הילדים של לאה גולדברג הם מגדלור של יופי, צלילות ותשוקה לעברית. המהדורה המחודשת של ספרה האהוב מגלה עד כמה האג'נדה והשפה שלה שמרו על רעננותן... ייתכן שחתירתה המכוונת של גולדברג לשירה הצומחת מהמקום וחיבתה האותנטית לאגדה ולפזמון העממיים הן בין הגורמים לכך ששפתה נשארה קרובה אל חיי הילדים ולשונם גם ב–2020... זו היתה מבחינתה גם אג'נדה חינוכית: לא להגיש את הטקסט בכפית, אלא להשאיר מרחב פרשני ואסוציאטיבי לקורא, להרחיב ולעורר את עולמו התרבותי והרוחני.
לביקורת המלאה של עופרה רודנר
פריקי | נורית זרחי
ילדים ונוער
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 28 עמודים, 74 שקלים
גיבורת "פריקי", ספר הילדים הנהדר של זרחי, היא דינוזעורה קטנטנה — יצורת איגיון משובשת וחסרת בינה, שנוצרה בבית המלאכה של יוחנן טווילי, בהשראת ספר ציורים על "יערות העד של כדור הארץ לפני מיליוני שנים". אלא שטווילי יצא לכנס צעצוענים וטרק אחריו את הדלת. פריקי מתעוררת לחיים כמו חידה מנקרת — זרה לסביבתה החדשה וזרה לגמרי לעצמה. היא מחפשת תשובה, ומזכירה את מחפשי התשובה המהגרים, היתומים או המשוטטים של תחילת המאה הקודמת; אם כי יש בה גם לא מעט מהעידן העכשווי ובכל מקרה, מעצם טבעה הדינוזעורי, היא ישישה־ילדה, תקועה בין העולמות.
לביקורת המלאה של עופרה רודנר
בית הנתיבות | זהר אלמקייס
ביכורים
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 83 עמודים, 72 שקלים
ברומן הביכורים שלה מפגינה אלמקייס רגישות לשונית מרשימה. אלא שהמיקוד המופלג בעצמה הופך את הקריאה למתישה ומתסכלת ומעלה את השאלה האם זה הכיוון שאליו צועדת הפרוזה... "בית הנתיבות" עשוי לעילא ומעיד על כישרון מרשים לתיאור מהלכים נפשיים, אבל... קיוויתי שאלמקייס תעשה בו בעתיד שימוש אחר — שתוכל להפנות את מבטה מהפנים אל החוץ. העשייה המסורתית הזאת אולי קורצת פחות מאשר נבירה מעוצבת בנפש פנימה, אבל היא מביאה בחשבון את קהל הקוראים הרחב שלה. וזה עניין שנעשה נדיר יותר ויותר.
לביקורת המלאה של עמרי הרצוג
הקסטה השחורה | ניר מטרסו
קומיקס
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 262 עמודים, 89 שקלים
ניר מטרסו חוזר בספרו לשנות ה–90 ויוצא למרדף אחרי זיכרונות אישיים וקולקטיביים כדי לפתור תעלומה מוזיקלית מהעבר. אפשר להתווכח אם זה רומן גרפי ואם הקוראים ימצאו בו עניין, אבל אין ספק שהיצירה הזאת יוצאת דופן... האיורים שלו פשוטים, לפעמים כמעט ילדותיים, אך לא בגלל חוסר כישרון, אלא משום שסגנונו הפשוט והלא מעודן הוא חלק בלתי נפרד והכרחי של האווירה והמציאות בספר — עולם של סקוואטים, הקלטות ביתיות, מוזיקה ניסיונית ואלתורים. במלים אחרות, "הקסטה השחורה" אינו מסוג הספרים שתרצו לראות מלווים באיורים מצוחצחים.
לביקורת המלאה של תום שפירא
רן יגיל | המומלצים | שירים
בגלל הניעה בַּמיסטי המוּחש
פִּיוֹנית על לוח ריק | אילנה יֹפֶה
עורך: ארז שוייצר
בגלל הניעה בַּמיסטי המוּחש. אווירה של פיגורטיביות מיסטית מרחפת מאז ומִתמיד על שיריה של אילנה יֹפֶה. מדובר בסוריאליזם פמיניני בעל עוצמות פואטיות לא מבוטלות. היא משוררת ותיקה וטובה מאוד שטופחה בשנים האחרונות על ידי העורך פרופ’ גבריאל מוקד ויש לדבר השפעה מיטיבה על שירתה, כי אל תוך הסוריאליזם הפמיניני הזה נכנס איזה צד אנליטי, אינטלקטואלי, אשר היה חבוי שם מלכתחילה וכעת זכה להבלטה. כך גם בספרה האחרון “פִּיּוֹנִית על לוח רֵיק”. היא כותבת המון. אין תפקידו של המבקר לומר למשורר כמה לכתוב, אבל במקרה של יֹפֶה באמת אין הכֵּלים יכולים להכיל את השֶׁפַע ולדעתי זה בעוכריה, ובזאת היא דומה למשוררים טובים אחרים כמו ישראל אלירז המנוח או רחל חלפי. פשוט קשה לעקוב אחר כמות השירים המוגשים לקורא, ואז מתחיל המשורר לחיות איזושהי מרֵרה מיותרת של חוסר תשומת לב. הנה השיר “קסם וכישוף”. שימו לב כיצד העצמים, חלון למשל, או דרך, והמושגים המופשטים, חושך לדוגמה, מתבוננים באנשים. ההיפוך המאנֵשׁ הזה אופייני מאוד לפואטיקה של יֹפֶה.
לרשימה המלאה
"סיפור פשוט" ממליצות:
הספר בית הנתיבות אוצר בתוכו חללים ומרחבים של מקום וגוף בהם מתקיימת תנועה מחשבתית אמיצה ונועזת, והספר של זהר אלמקייס במיוחד, הצליח השנה להדהד בי לאורך זמן את ניגון החיים שאין לו זמן ומקום או גוף. אחד הדברים שריגשו אותי בספר היתה הדרך הייחודית לגשת אל דברים קשים ולא מדוברים. זהר אלמקייס מצליח ליצור דרכים ושפות חדשות להתמודדות עם עולמות שהוכפפו. יש בספר הזה הסתכלות על המקום האישי והכואב דרך מבט חדש, משהו שנותן ביטוי למצוקה ובאותו הזמן פותח דרך חדשה להתבוננות שמשנה את כל הפרספקטיבה ומאפשרת מעבר ותנועה. קראתי והרגשתי שאני יושבת בטרמינל והיה בזה משהו מעורר בתוך הסגירות שנכפתה עלינו. הצלחתי להישאר באוויר השמיימי והמדומיין במקום רחוק יותר כשהצטרפתי לשיטוטים של רוני פרצ'ק בדלהי של מטה. מעולם לא ביקרתי בהודו, אבל ההליכה ברחובות דרך המילים והעיניים של רוני פר'צק, עזרו לי להמשיך ולפלס את הדרך בסגירות שנכפתה עלינו בהכרה ובחמלה.
"המגדלור" פרסמו את רשימת עשרים הספרים שאהבתם/ן ביותר בשנת 2020.
ביניהם 5 ספרים שלנו ושל הספריה החדשה:
'חיי השקר של המבוגרים' ו-'המצאות מזדמנות' של אלנה פרנטה
'בשבח הדברים החולפים' | ישראל אלירז, (שנה שנייה ברציפות ברשימה!)
'בית הנתיבות' | זהר אלמקייס
'מוות מאושר' | אלבר קאמי
סיכומי השנה של הבלוגריות
הספרים המתורגמים של רחלי פרן
"ספר עדין ונוגע ללב"
לא אזוז מכאן | מרקו בלצאנו
יש ספרים הכתובים בצמצום ואיפוק ונכנסים אל הלב והתודעה צעד צעד, לאט לאט עד שמציפים ונשארים גם לאחר תום הקריאה.
כזה הוא הספר “לא אזוז מכאן”. סיפור נוגע ללב ואנושי המסופר כזיכרון מאמא לבת.
ספר על החמצה, החמצת החיים, החמצת העתיד בגלל מלחמה.
ספר על אטימות השלטונות ומשחקם בתושבים.
ספר פיוטי שמתאר חיים לא קלים.
ספר לכאורה קטן על אנשים פשוטים, ספר שמתאר את הרגשות הפועמים של כל אחד ואחד. את הרצונות הבנאלים והפשטניים שכל אחד רוצה לחיות ולהיות מאושר.
כמו שאמרתי, ספר שנכנס ללב בפשוטת העמוקה שבו.
ממליצה מאוד.
תודה למתרגם ארנו בר שהצליח להעביר את העדינות הלירית של הספר. תרגום משובח.
מודסטה. דמות שאי אפשר להישאר אדישים כלפיה
אמנות השמחה | גוליַארְדָה סַפְּיֶינצָה
מאיטלקית, שירלי פינצי לב
ספר רחב יריעה המספר את היסטורית המאה דרך דמותה המיוחדת של מודסטה. דמות שאי אפשר להישאר אדישים כלפיה.
620 עמודי הספר אמנות השמחה ליוו אותי במשך שבוע. לשבוע חייתי באיטליה (ללא קורונה). בכל רגע רציתי לחזור ולקרוא על מודסטה ולדעת מה עלה בגורלה. מודסטה הפכה לחברה קרובה שגרמה לי לבליל רגשות. לא ידעתי מה אני מרגישה כלפיה או חושבת עליה. לרגע הערצתי אותה על התעוזה שלה, ולאחר מכן תיעבתי אותה על המוסר, או חוסר המוסר שבה. קנאתי בה על יכולתה ללכת עם האמת הפנימית שלה, ומאידך זעמתי על התנהלותה.
620 עמודים שהם מעל ל18.000 שורות שמתארות עלילת רבת שנים מגוון רחב של דמויות. למה אני מציינת את מס’ השורות? כי את הרומן המיוחד הזה יש לקרוא בין השורות. רב הנסתר על הגלוי. הגלוי רב גם הוא.
ספר שמלווה את איטליה מראשית המאה דרך דמותה המיוחדת של מודסטה. ונדמה כי איטליה היא מודסטה ומודסטה היא איטליה.
אי אפשר שלא לשבח את עבודת התרגום הנפלאה של שירלי פינצי לב שהצליחה בכישרון רב לתרגם את הדיאלקט הסיציליאני לעברית. תרגום משובח שמצליח להמחיש את הדמות ובעיקר את מחשבותיה.
למה לקרוא את הספר המורכב והלא פשוט הזה ?
כי הדמות מעניינת, דמותה של מודסטה היא דמות ססגונית ואמיצה, נחושה בדעתה ומאמינה באמת הפנימית שלה. דמות יוצאת דופן שהקדימה את זמנה. גם אם יש בה תכונות ופגמים שאינם לרוחנו היא מרתקת ומיוחדת. אפשר לומר שזו אחת הדמויות המפתה והמסקרנת שקראתי לאחרונה.
חגיגה !!!!
חיי השקר של המבוגרים | אלנה פרנטה
מאיטלקית, אלון אלטרס
חגיגה!! - זו ההגדרה הכי מדויקת עבורי בתום קריאת הספר.
לכל מי שאוהב את אלנה פרנטה ומכור לכל מילה שלה כמוני, הספר הזה הוא חגיגה. מי שלא קרא מספריה מוזמן לצלול לתוך דפי הספר ולהתענג.
אלנה פרנטה יודעת לכתוב. נקודה. היא יכולה לקחת את העלילה הכי פשוטה ולהפוך אותה לעונג רצוף של קריאה.
מודה, חששתי לקרוא את ספרה האחרון, פחדתי שהוא יהיה חיוור מול הרומנים הנפוליטנים. שמחתי שהחששות לא אומתו. אלנה פרנטה הצליחה לרתק אותי עם דמות מיוחדת ומעניינת. הצליחה לגרום לי לטייל שוב ברחובות נאפולי, בפיאצות של העיר. צללתי אל הספר, הדמויות, המקומות ולא נחתי לרגע.
זהו סיפור וידוי אינטימי חושפני של ג’ובנה הגיבורה. תיאור נפלא של חיי הנפש של נערה מתבגרת במשך 5 שנים. מגיל 12 עד 17. תיאור אישי ופנימי מאוד ישיר על חוויות הגיל, שבו עליה להתמודד עם עצמה. גילויי שינוי הגוף, יחס המבוגרים אליה כמתבגרת, יחסה לסביבה, לחבריה.
אני הרגשתי כאילו אני מטיילת בתוך המוח של ג’ובנה וכל קו מחשבה מתפצל לקו אחר. משפט רודף משפט. כל כולי הייתי שאובה בדמותה הסבוכה והמשתנה של ג’ובנה
סיפורה של ג’ובנה הוא סיפור אנושי, אמיתי וכן עם המון אומץ ותעוזה. אומץ לספר לנו מה עובר על נערה מתבגרת בדיוק מופלא, תעוזה להעמיד בפנינו מראה לא נעימה על חיי המבוגרים.
הבנתם נכון. רוצו לקרוא את הספר “חיי השקר של המבוגרים” ספרות מופת במיטבה.
ספר של ייאוש שאינו נוח כלל
אין דבר | אדוארד סנט אובין
ספר ראשון בסדרת פטריק מלרוז
מאנגלית, דבי אילון
מודה לא שמעתי ואף לא ראיתי את הסידרה המדוברת פטריק מלרוז.( כמעט ואיני צופה בטלוויזיה, זו הסיבה) הספר “אין דבר” הוא הבסיס לסידרה. ספר שיש בו יסודות אוטוביוגרפים.
וידוי נוסף, סיימתי לקרוא את הספר לפני שבועיים ולא ידעתי מה דעתי עליו. כמה ימים הוא ליווה אותי במחשבות. אם ספר מלווה אותי במחשבות זה סימן עבורי, שיש בו איכות ואני מתחילה לבדוק עם עצמי מה “המשהו” שמטריד אותי.
אתחיל מהשורה התחתונה. הספר “אין דבר” הוא ספר מיוחד. יש בו את כל המרכיבים לספר טוב: דמויות מעניינות, לא תמיד במובן החיובי, כתיבה משובחת, תיאורים ציוריים לעיתים ציורים מדי. התיאורים מהווים מטונימיה לדמויות ובעיקר לתחושות של הדמויות. התיאורים לפעמים נמצאים על גבול הציור עד סוראליזים. תיאורים ציוריים אלו עומדים בסתירה לדמויות.
בספר יש ביקורת חברתית קשה על המעמדות והרצון להשתייך אליהם.
ביקורת חברתית על צביעות החברה, על אוזלת היד של האנשים הקרובים מול אדם מפלצת.
ספר שאינו קל, הנושאים שעולים ממנו מהדהדים רבות לאחר הקריאה. כשנושא אחד משמעותי העולה מהקריאה והוא, לאיזה אדם תצמח מתוך האומללות, לאומלל או לאדם חזק. האם האירועים משפיעים עליך לרעה או מחשלים אותך?
דמות של גיבור המכור לא רק לסם, אלא גם לכאב של עצמו
חדשות רעות | אדוארד סנט אובין
מאנגלית, דבי אילון
אדוארד סנט אובין מצליח לשרטט דמות של גיבור המכור לא רק לסם, אלא גם לכאב של עצמו.
הקריאה בספר ״ אין דבר״ של אדוארד סנט אובין השאירה בי חלל של סקרנות. רציתי לדעת מה יקרה לגיבור לאחר אותו קיץ. הצצה קטנה בביוגרפיה נתנה לי מידע, אבל לא סיפקה את ייצר המציצנות.
בספר ״ חדשות רעות ״ אנחנו פוגשים בפטריק כשהוא בן עשרים ושתיים. הוא מקבל הודעה ״לצערי יש לי חדשות איומות במיוחד בשבילך. אבא שלך מת שלשום בלילה.״ את ההודעה הוא מקבל בדיוק ברגע שבו הניח את מזרק הסם.
ספר שונה. שיטוט חיצוני ופנימי של הגיבור. טיול בתוך נבכי נפשו המיוסרת וההרסנית כאשר הנוף החיצוני הוא תפאורה לפנימיות שלו. זהו טיול של גיבור שמנסה להסביר לעצמו מדוע הסמים הם מפלט עבורי. יש בספר סצנות תיאוריות של מכור המחפש אחר מנת הסם.
קראתי את הספר פעמיים. בפעם הראשונה חיפשתי עלילה, אולי קצת תיאורים ומחשבות על אותו קיץ נוראי של הספר הקודם. אבל לא מצאתי את מה שרציתי.
הקריאה השנייה היתה קריאת התבוננות פנימה אל הגיבור. ניסיון להבין את חייו וההרס העצמי שלו. יכולתי להבחין בהומור השחור והדק. כמו סצנת זיהוי הגופה. התעכבתי על הכתיבה החדה והכנה של אדוארד סנט אובין, לא קל לסופר להגיש לקורא את נפשו המיוסרת ולחשוף את הביוגרפיה הקשה של חיו. אדוארד סנט אובין עושה זאת ביכולת כתיבה מרתקת.
קסם של ספר שכישף אותי
הענק הקבור | קאזואו אישיגורו
מאנגלית, אלינוער ברגר
“הענק הקבור” הוא קסם של ספר שכישף אותי. הייתי קבורה בתוך העלילה יומיים תמימים, מה שלא קרה לי זמן רב.
זהו סיפור אגדה. סיפור פנטזיה קסום המעלה שאלות פילוסופיות בנושא זיכרון ושכחה.
הכתיבה של הספר כל כך אמינה ומשכנעת עד כי כך, שלרגע שכחתי, שזהו ספר פנטזיה עם מפלצות, שדים ודרקונים. אישיגורו מצליח לשחזר תקופה באופן אמין ומדויק. גדולתו של הספר היא בעלילה ובסקרנות אצל הקורא,ובעיקר הרצון לדעת מה בני הזוג העדיפו לשכוח, כיצד יתמודדו כשיגלו את הזיכרון, מיהו הענק הקבור?
מעבר לעלילה מצליח הספר לעורר שאלות אצל הקורא בנושא הזיכרון. שאלות שליוו אותי זמן רב לאחר תום הקריאה. ואם אני חושבת על ספר לאחר שסיימתי לקרוא ומה הוא עורר אצלי זהו סימן לכך שהספר מעולה.
קחו זמן, תצללו לעולם דמיוני ופנטסטי וכשתחזרו למציאות תתחילו לחשוב ולשאול שאלות פילוסופיות. אני למשל הייתי רוצה לשכוח את שנת הקורונה.