זמן קורונה

 שירים וציטוטים לזמן קורונה

חנה ארנדט | המצב האנושי
בתרגום אריאלה אזולאי ועדי אופיר

מתוך טייס קרב מאת אנטואן דה סנט-אקזופרי

מתוך אדמת אנוש מאת אנטואן דה סנט-אקזופרי

טוביה ריבנר

יום טוב
אֵיזֶה יוֹם טוֹב הַיּוֹם.
הָעֵשֶׂב צוֹמֵחַ מֵהָאֲדָמָה בְּלִי לְגַלּוֹת סוֹדוֹת.
כַּדּוּרִים פּוֹרְחִים רוֹחֲפִים מֵעַל הֶהָרִים.
עוֹרְבִים רָבִים עַל אֱגוֹז בַּדֶּשֶׁא.
בַּכְּרִיכִיּוֹת כּוֹרְכִים סִפְרֵי שִׁירָה.
קֶשֶׁב גָּדוֹל בַּכֹּל כְּמוֹ עִם הֲרָמַת הַמָּסָךְ.
צִפֳּרֵי שִׁיר בָּאוּ לַחֲרֹף בָּאָרֶץ.
הַמַּחְשָׁבוֹת נְקִיּוֹת כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחֲצָה.
הַמֵּתִים נָטְשׁוּ מֵרְצוֹנָם אֶת הַחֲלוֹמוֹת
אֵינָם מִתְחַנְּנִים, אֵינָם תּוֹבְעִים.
הָאוֹהֲבִים לוֹקְחִים וְנוֹתְנִים, לוֹקְחִים וְנוֹתְנִים.
צְדָפִים נִפְתָּחִים, נִסְגָּרִים. הַחוֹל לָבָן לָבָן
עִם עֲנָנִים אֲפֵלִים הַמְכַסִּים אֶת הָאֹפֶק.
רֵיחַ פְּלִיאָה בָּאֲוִיר: הַכֹּל עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ.
אֲפִלּוּ הֶעָשָׁן לוֹבֵשׁ דְּמוּת כְּמוֹ בְּיוֹם תְּחִיַּת הַמֵּתִים.
הָאֵשׁ אֵינֶנָּה אוֹכֶלֶת אִישׁ וְאִשָּׁה.
אֵין צֹרֶךְ בְּשׁוּם הַמְצָאוֹת, הַפְתָּעוֹת.
אֶפְשָׁר לְהִסְתַּדֵּר בַּמִּלִּים הַפְּשׁוּטֹות בְּיוֹתֵר.
אֲפִלּוּ בְּלִי חֲרוּזִים, כִּי הַכֹּל נֶחְרָז.
הַשִּׂנְאָה הִצְטַנְּנָה וְלָקְחָה חֻפְשָׁה.
זְרוֹעוֹת מִשְׁתַּלְּבוֹת מֵעַצְמָן, כִּמְעַט בְּחִיּוּךְ.
אִישׁ לֹא מְרַמֶּה, גַּם לֹא אֶת חֲבֵרוֹ.
הַזִּכְרוֹנוֹת שָׁמְטוּ אֶת כָּל הַזְּוָעוֹת.
הַדְּמָמָה אֵינֶנָהּ חוֹרֶשֶׁת רַע.
פֶּתִי מַאֲמִין לְכָל דָּבָר.

 מתוך מכאן עד'

נורית זרחי

האגסים הולכים אחורנית

אֲנִי לֹא מִתְעָרֶבֶת בְּחַיֵּי הַשְּׁכֵנִים,

וְאַף אֶחָד לֹא מִתְעָרֵב בִּי.

רַק בְּקַו מָאזִ'ינוֹ שֶׁל מַדְרֵגוֹת הַבֹּקֶר

אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת בַּתְּאוֹמוֹת, קוּקִיּוֹתֵיהֶן

מְעִידוֹת שֶׁהִתְגַּיְּסוּ לִצְבָא הַיְלָדִים.

מִבַּעַד לְרִיסֵיהֶן הַמְלֻכְסָנִים בְּמַבָּטָן הַמְרֻתָּק, הַנִּפְחָד, 

אֲנִי רוֹאָה אֶת בָּבוּאָתִי: הַמְכַשֵּׁפָה מִן הַקּוֹמָה לְמַטָּה,

כְּאִלּוּ בְּיָדִי סוֹד הַחַיִּים.

אֲבָל לִהְיוֹת בְּגִילִי פֵּרוּשׁוֹ לָדַעַת,

שֶׁזֶּה רַק יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת מִן הַכֹּל,

וְהַמְּחִצָּה בֵּינִי לְבֵינָן עֲשׂוּיָה אוֹתוֹ חֹמֶר בִּדְיוֹנִי 

מִמֶּנּוּ עָשׂוּי הָעַצְמִי.

הַשְּׁכֵנָה שֶׁעוֹלָה מִתְנַשֶּׁפֶת, מְמָאֶנֶת שֶׁאֶקַּח מִיָּדָהּ אֶת הַסַּל.

אֲפִלּוּ סַל אֶחָד יָכוֹל לְעָרֵב אוֹתָהּ

בִּיחָסִים לְלֹא מוֹצָא, אִם אֶזְדַּקֵּק לְקֶמַח אוֹ לִימוֹן. 

שָׁלוֹם, הַמִּלָּה לֹא חוֹדֶרֶת אֶת הַמּוּזִיקָה 

שֶׁטְּעוּנָה בְּאָזְנֵי הַנַּעֲרָה הַמִּתְבַּגֶּרֶת,

וְנוֹשֵׂאת אוֹתָהּ הַיְשֵׁר לְתוֹךְ חַיֶּיהָ הַנִּפְלָאִים.

בֹּקֶר טוֹב מַרְסֶלָה. עֶרֶב טוֹב.

הַשְּׁכֵנָה הַחֲדָשָׁה נִכְנְסָה וּמֵאָז לֹא סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת. 

רֹאשָׁהּ כְּרֹאשׁ צִפּוֹר מֻטֶּה מֵעַל קוֹמָתָהּ הַגְּבוֹהָה,

הִיא לֹא יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא יוֹדַעַת:

אֵין דָּבָר שֶׁדֶּלֶת מוּגֶפֶת יְכוֹלָה לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ 

מִלְּהִכָּנֵס, מִלָּצֵאת