מקורו של מעשה האמנות מאת מרטין היידגר (גרמניה, 1935 ) הוא חיבור מכונן במחשבה המערבית על האמנות שאחרי המודרניזם ומהווה כשלעצמו עדות לקרעים ולקווי התפר במחשבה זו.
מצד אחד מדובר בחיבור שאליו מתנקזת ההיסטוריה של האסתטיקה מימי יוון דרך קאנט והגל ועד ניטשה, אך מצד אחר החיבור של היידגר הוא גם קו פרשת מים בין ההיסטוריה הזו לבין המחשבה על האמנות החל מן המחצית השנייה של המאה העשרים ."הדבר", "אדמה ועולם", "הנעליים של ואן-גוך", "המקדש היווני", "צורה ותוכן", "מפתח", "ריב" – אלה הם מילים, ביטויים, מונחים שחלחלו לתוך השיח האמנותי ולתוך ההגות על אודות האמנות. אך לא רק זאת, על אלה נוסף גם האופן שבו ניגש היידגר לאמנות )גם בחיבורים אחרים שלו על השירה של הלדרלין ועל אמנות מודרנית מרילקה עד קלי והקוביזם( כמקום שבו מתרחשת אמת, כמקום שבו נחצו כל הצמדים המסורתיים בין סובייקט לאובייקט, בין צורה לתוכן, בין מבנה למשמעות. החיבור של היידגר מטלטל את הדרכים השגורות להבנת האמנות ומבהיר את מהות כוחה, שלא פוחתת לרגע, ומאפשר לשאול ולחזור את השאלה המתחייבת מאז הכריז הגל לפני כמעט 200 שנה על מותה של האמנות: "האם האמנות עודנה נתיב מהותי והכרחי להתרחשותה של האמת החיונית ל'היות-שם' ההיסטורי, או שמא האמנות כבר אינה כזאת?"
התרגום של חיבור זה לעברית נעשה בידי אדם טננבאום ז"ל (1953–2014)