הסיפור מאחורי הספר
דידי שם זמני
מאת עדנה קפלן-הגלר
הרעיון לסֶפֶר
יום אחד לפני שנה, נכדִי איתמר בן התשע וחצי היום, ביקש שאספר לו סיפור. הוא היה חולה ובאתי להיות איתו בביתו במושב שואבה. נזכרתי אז בטיול נפלא שנסעתי עם גיורא אישי, סבא של איתמר, אל מקום מיוחד במינו, חִירְבַּת מִידְרַס בדרום עמק האלה, דרומית לבית שמש. הייתי מוקסמת מהנוף - עצי חרוב, תאנה, אֵלָה, שיחים שונים, סכנה של נפילה לעומק בורות אבן גיר המצויים בשטח. ידעתי על קיומן של חיות שונות בשטח, כמו שועלים, תנים, נחשים. ראיתי במקום, מרחוק, כלב עזוב, אולי הכלב שצילמה בתי מיכל חצי שנה מאוחר יותר.
כלב מידרס
חשבתי על מעון לכלבים עזובים וחיברתי סיפור אשר את המשכוֹ נדרשתי לספר למחרת. סיפור על כלבה פצועה אשר איבדה את זהותה, ועל חברותה עם כלבים אחרים שם, האנשים הטובים במעון, חיפושיה של הכלבה אחר מי שהייתה, אהבתה לכלבים, פגישתה עם שועלים (כמו זה שצולם גם כן על-ידי בתי מיכל).
השועל
מכאן כבר נמשך הסיפור בשולחן העבודה, בבית. כל פעם, נוספו לסיפור פרטים כיד הדמיון .עיינתי בספרים שונים כדי ללמוד על חיי השועלים,מיקומם ואורח חייהם,כמו גם על האיזור כולו ,הדרכים,הישובים.
בהוצאת הספרים אהבו את הספר, דבר אשר שימח אותי מאוד. ויונה טפר, הסופרת והעורכת שלי, שקדה עליו בסבלנות ומקצועיות.
על עצמי ואהבתי לכלבים
צילום: מיכל קפלן-רוקמן
אני, בת יחידה להורַי, תמיד אהבתי כלבים, ומגיל עֶשֶׂר היה לי כלב שהביאו לי, עזוב מהרחוב, לגדול איתי.
מאז - תמיד כלב בביתי והוא חלק בלתי נפרד מחיי, מאהבתי ומהקשר שלי לסביבה.
אמת, כבר הרבה שנים שחתולי הרחוב, המשוטטים בפחים,"פַּחִיסְטָנִים", אימצו אותי ואני משיבה אהבה ואוכל לחִיקַם. אבל, אהבתי הגדולה נשארה לכלב.
הכלב הוא חבר, חבר נאמן, סלחן, טוב לחיבוק, לפינוק, להשגחה ולשמירה. הוא אוהב אותךָ ללא תנאי גם אם חלילה פגעת בו שלא במתכוון. הוא יודע שאתה אוהב אותו ומראה זאת בליקוק, בנביחות שִׂמחה, בקשר-עין, בכשכושי זנב, בהטיות צוואר, קפיצות ,ורצון להיות איתךָ ושלךָ.
מלאכת העריכה מול יונה היתה עבורי תהליך מעניין ומשכיל להפליא.
יונה לא תיקנה תוכן, אלא העירה ביושר לכתוּב, ללא כָּחָל וְסָרָק, והשאירה לי לחשוב ולתקן אם אבחר. עצותיה היו חשובות מאוד לבניית קו נקי וזורם של סיפור.
איורה של זאגני אורמוט דורבין-מאירת צעירה בוגרת שנקר,הוסיפו לספר את אותו קסם בשחור לבן,בעדינות וּרגישות בחטיבה אחת עם הכתוב.
אני מאוד שמחה שהספר יצא לאור. מעניין אותי איך הקוראים הצעירים והבוגרים יקבלו אותו. התכוונתי לספר על אהבה וידידות חזקה. על הרצון לבַּית משלךָ. להכרה בזהותךָ. על כלבים ואנשים, על כלבים ושועלים, על מעון לכלבים והיחס הטוב שם. על עולם מופלא ועשיר במציאות ארץ ישראל.
אני מקווה שתיהנו ותשתפו אותי בתגובותיכם.
עדנה קפלן-הגלר.