דּוֹד קוֹסֵם מֵאֶרֶץ כֶּשֶׁף
בָּא לְעִיר הַחֲלוֹמוֹת.
דּוֹד קוֹסֵם מֵאֶרֶץ כֶּשֶׁף
הוּא קוֹסֵם גָּדוֹל מְאֹד.
הוּא הוֹרִיד בַּקַּיִץ גֶּשֶׁם
וְקָשַׁר אוֹתוֹ בַּקֶּשֶׁת
וְתָלָה אוֹתוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ
לְיַבֵּשׁ עִם הַכְּבִיסָה.
וּכְשֶׁהִתְיַבֵּשׁ הַגֶּשֶׁם
הוּא קִפֵּל אֶת כָּל הַקֶּשֶׁת,
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּדְהֶה בַּשֶּׁמֶשׁ
בְּעָנָן אוֹתָהּ כִּסָּה.
כֵּן, כֵּן, כֵּן, כָּךְ הוּא עָשָׂה.
לאה גולדברג מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, כתבה סיפור מחורז בסגנון נונסנס, שופע המצאות מצחיקות כיד הדמיון הטובה עליה.
הסיפור הופיע כחלק ממחזור השירים מסיפורי מר קשקש , הכלול בספרה של גולדברג צריף קטן.
שחר קובר מאייר שחולם גם ביום וגם בלילה. לו יכול – היה מוריד הרבה גשם בקיץ. בינתיים הוא מאייר ספרים רבים בארץ ובחו"ל.