.jpg)
שירי ספרה של חיה משב, כל קיר היה דלת, עוסקים באופן חד ונוגע ברגעי אובדן. במה שהנפש איבדה ומאז משתוקקת לו, וחרף מאמציה אינה מצליחה להשיב אותו שיהיה שוב שלה. השירים מבטאים את ההכרה במה שלא יחזור, ובשאלה - מה ניתן לבקש. ובכך מעצבים רגעי התהוות עמוקים של הנפש. נפש הצומחת ומתהווה בתוך מבטו של הזולת, ואת הכאב הנגזר ממפגש זה.
דרך
הִגַּעְתִּי לַגִּיל שֶׁל אִמָּא - אִמָּא שֶׁלִּי.
רַגְלַי טוֹבְעוֹת בְּאוֹתָם סִירִים,
נִתְקָלוֹת בְּאוֹתָם קִירוֹת.
צַעֲצוּעִים פְּזוּרִים כְּחָצָץ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.
אֲנִי מַבִּיטָה לְאָחוֹר, וְהִנֵּה
שְׂדֵה הַחַרְדָּלִים כְּבָר רוֹכֵן לְעֵבֶר דְּמוּת אַחֶרֶת.
אֵין זֵכֶר לְקִמּוּרַי בַּדֶּשֶׁא, לִטְבִיעוֹת אֶצְבְּעוֹתַי בַּחוֹל.
מַשֶּׁהוּ מוֹשֵׁךְ לְלֹא הֶרֶף בְּשׁוּלֵי מִכְנָסַי, אֲנִי מִתְכּוֹפֶפֶת.
רִשּׁוּם רַךְ שֶׁל עֵינַי בְּפָנֶיהָ שֶׁל בִּתִּי מְסַפֵּר לִי
אֵיךְ פַּעַם יָדַעְתִּי לָשׁוּט בְּסִיר כְּאִלּוּ הָיָה אֳנִיָּה
וְכָל קִיר הָיָה דֶּלֶת.
משהו כאן רוצה לקרות
מִתַּחַת לַזֶּרֶם בַּכִּיּוֹר אַתְּ שׁוֹטֶפֶת מֵעָלַיִךְ אֲרוּחַת בֹּקֶרְצָהֳרַיִםעֶרֶב.
כִּמְעַט שַׁלְוָה.
פִּתְאֹם צַלַּחַת מֻשְׁלֶכֶת מֵאֶגְרוֹף הֶחָזֶה נִבְלֶמֶת בְּפֶרֶק כַּף הַיָּד
מנֻחַּתַ שׁלְמֵהָ ליְבִוּשּׁ.
בִּקְצֵה הַסַּפָּה הַגַּב אֶל הַדֶּלֶת. הִיא דּוֹפֶקֶת לָךְ בַּגַּב, הַדֶּלֶת.
לֹא פָּתַחְתְּ כְּבָר אַרְבָּעָה יָמִים.
לְרֶגַע הַיְרֵכַיִם מִתְכַּוְּצוֹת כְּמוֹ מָצְאוּ לְאָן לָלֶכֶת וְיֶרֶךְ יָמִין
סוֹפֶקֶת עַל שְׂמֹאל. אַתְּ יוֹשֶׁבֶת.
הַתְּאוּרָה הַבֵּיתִית סוֹלַחַת לָךְ.
רַק זוּג עֵינַיִם יָחִיד בְּכָל הַבַּיִת נִלְטָשׁ בָּךְ, וְגַם הוּא אֵינוֹ
אֶלָּא עֲוִית שֶׁל קַרְנֵי אוֹר. הַבִּיטִי
עַל רְאִי הַמִּקְלַחַת אֵיךְ הוּא מְצַחְצֵחַ מִשִּׁנַּיִךְ אֶת הַיּוֹם.
הוּא דּוֹאֵג לָךְ.
רופא כל בשר
לֹא לְחִנָּם בָּרָא אוֹתָךְ אַגָּן
שֶׁיָּכוֹל לִשְׁכֹּן בּוֹ אָדָם,
וְלָקַח מִמֵּךְ אֶת הַכְּנָפַיִם
שֶׁלֹּא תּוּכְלִי לִבְרֹחַ מִן הַכִּסֵּא הַזֶּה, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתָךְ:
"אַתְּ אִתִּי? רַק אִתִּי"?
וְשִׁטֵּחַ אֶת כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ שֶׁלֹּא יַחְדְּרוּ
הָעוֹרְקִים אֶת הָאֲדָמָה
וְיַרְעִילוּ אֶת הָעוֹלָם.
שֶׁלֹּא יַחְנְקוּ פֹּארוֹת הַמַּחְשָׁבָה
וְיָנֵצּוּ שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ אַלְפֵי אֶצְבָּעוֹת
כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.
רַק שֶׁיִּשְׁמְרוּ עָלַיִךְ יַצִּיבָה,
כְּשֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת שָׁם
וּבוֹלַעַת
בַּבֶּטֶן שֶׁיָּצַר עֲבוּרֵךְ
בְּעוֹר נִמְתָּח, שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִפָּתֵחַ,
בַּחֻמְצוֹת שֶׁמְּעַכְּלוֹת אֶת
רֹעַ הַבָּשָׂר, וְקִנְאַת הֶחָלָב,
וְרִפֵּד בְּדֹפֶן מְשֻׁלֶּשֶׁת שְׁרִיר:
שְׁרִיר הַשִּׁכְחָה, וּשְׁרִיר הַהַכְחָשָׁה, וּשְׁרִיר הָאֲנַחְנוּ־טוֹבְעִים־בְּאוֹתָהּ־סִירָה
שֶׁבָּטוּחַ לֹא תִּפָּתַח,
וְיִזְלְגוּ מִמֵּךְ
כָּל אֶגְרוֹפֵי הַיָּדַיִם, שֶׁטֶּרֶם
נֶעֱלַם מֵהֶן רֶפְלֶקְס הַלְּפִיתָה.
ויהי אחר הדברים האלה
הָיִיתִי מַעֲדִיפָה עַל חֲמוֹר
שֶׁיִּקַּח אוֹתִי אִתּוֹ אֶל אַחַד הֶהָרִים
שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל גּוּפִי הַקָּטָן
הַנָּע בְּקֶצֶב הַהוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם,
עַל עַמּוּד הַשִּׁדְרָה הַדַּק
הַבּוֹלֵעַ אֶת אַבְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם.
שֶׁיִּבְלַע אֶת רֻקּוֹ הַצָּהֹב מֵאָבָק,
שֶׁיְּהַדֵּק אֶת יָדוֹ אֶל הַמַּאֲכֶלֶת
עַד שֶׁיִּבָּקַע עוֹרוֹ,
וּשְׁנֵינוּ בִּשְׁתִיקָה
נֵלְכָה עַד־כֹּה, לְהַשְׁאִיר סִימָן לָשׁוּב.
הָיִיתִי מַעֲדִיפָה שֶׁיִּבְנֶה לְמוּלִי אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
שֶׁיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים,
שֶׁיֹּאחַז בְּפִרְקֵי יָדַי
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת
אֵיךְ גּוּפוֹ נִתָּק עָנָף אַחַר עָנָף
מֵאַבָּהוּתוֹ, וְשׁוּב הוּא
יֶלֶד,
יַחַד הָיִינוּ חוֹגְגִים בְּאֵשׁ גְּדוֹלָה
אֶת טֶקֶס הַפְּרֵדָה.
אֲבָל אַבְרָהָם שֶׁלִּי
הִשְׁאִיר אוֹתִי בַּחֶדֶר, בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית
נָשָׂא עֵינָיו, וְיָצָא
לֹא הִקְרִיב אוֹתִי בִּשְׁבִיל
שׁוּם אֱ־לֹהִים.
עֲדַיִן עַל גַּבִּי
עֲצֵי הָעוֹלָה.