יצחק לאור
אהבת הארץ
וְאֵין בָּאָרֶץ הַזֹּאת שׁוּם דָּבָר יָפֶה? אַתָּה שׁוֹאֵל
אוֹתִי וַאֲנִי מֵשִׁיב: בְּחֵיפָה, בְּמוֹרַד הַכַּרְמֶל גָּרָה אַחַת
קוֹרְאִים לָהּ יָעֵל (לֶחָבֵר שֶׁלָּהּ, אֲנִי חוֹשֵׁב, קָרְאוּ מִיכָאֵל
אוֹ סוּהֵיל) בְּסוֹרְגֵי הַבַּרְזֶל, בַּסְּבָכָה שֶׁמֵּעַל מִטָּתָהּ, מִשְׂתָּרֶגֶת גֶּפֶן
סְמִיכָה. כָּל הָאָבִיב הִתְפַּתַּח שָׁם סְמָדַר וּבַקַּיִץ שֶׁעָבַר (לְמָשָׁל)
הָיוּ מַמָּשׁ בְּתוֹךְ הַחֶדֶר שְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים כְּבֵדִים מֵרֹב
עָסִיס. בַּבֹּקֶר הִתְמוֹגְגוּ סְבִיבָם חָמֵשׁ דְּבוֹרִים זָהָב לֹא
מַזִּיקוֹת בָּאוֹר הַחַם וְאַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם צִנְּנָה אוֹתָם רוּחַ
מִן הַיָּם, שְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת אֲדֻמִּים, בַּיָּמִים אֲפֵלִים וּבַלֵּילוֹת
בּוֹהֲקִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי הוֹלֵךְ, לֹא חָשׁוּב מָה אֲנִי
שׁוֹמֵעַ אוֹ אוֹמֵר, מָה אֲנִי רוֹאֶה וּמְסַפֵּר, מָה עוֹנֶה
וְשׁוֹאֵל, אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת לִי אוֹתָם בַּחַלּוֹן הַמְסֹרָג
שֶׁל יָעֵל, שְׁנֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת בּוֹעֲרִים בְּמוֹרַד הַכַּרְמֶל
נתן זך
עיר חלוּמה
בַּשֵּׁנָה מוֹשֶׁלֶת הָעִיר הָאַחֶרֶת,
זוֹ הַחוֹזֶרֶת, שֶׁאֵין לָהּ תַּקָּנָה.
אֵין בָּהּ בִּנְיַן מְגוּרִים לִרְפוּאָה, לֹא בַּיִת
אַף לֹא אֶבֶן עַל אֶבֶן. אֲבָל יֵשׁ בָּהּ פִּכְפּוּךְ
שֶׁל מַיִם מִמָּקוֹר סָמוּי עַל סֶלַע. עִיר בְּלִי צֶבַע
הַכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַצְּבָעִים
וְאֶת כָּל הָרֵיחוֹת כֻּלָּם
בַּדֶּרֶךְ אֶל רֵיחוֹ שֶׁל הַיָּם:
דְּגִיגִים קְטַנִּים בִּנְקִיקֵי סֶלַע,
אֶת אֵלֶּה אַתָּה זוֹכֵר, אֲלֵיהֶם מְמַהֵר
פִּתְאֹם בְּסִמְטָאוֹת מוּצַלּוֹת הַמַּדִּיפוֹת
רֵיחוֹת חֲרִיפִים, בְּבֻסְתָּנִים עוֹטְרִים
לְבָתִּים דּוֹבְרִים בְּשָׂפוֹת זָרוֹת תָּמִיד,
בְּלִיל שָׂפוֹת הַנִּמְזָג לִנְהִי צְפִירָה אַחַת,
מַפְלִיגָה בִּסְפִינוֹת הַצָּלָה אוֹ עוֹלָה
בִּכְבִישׁ מְסֻרְגָּל אֶל מַעֲלֶה עֲטוּר בְּרוֹשִׁים.
הַאִם בָּחַרְתָּ אֵי-פַּעַם מָקוֹם, בָּחֲרוּ בִּשְׁבִילְךָ, הָיִיתָ בּוֹחֵר
בְּאַחֵר, חוֹזֵר הַיּוֹם אַחַר שָׁנִים רַבּוֹת כָּל-כָּךְ
וּבַחֲלוֹם בִּלְתִּי-רָצוּי שֶׁבּוֹ מָקוֹם אֵינוֹ מָקוֹם
וְאֵין מָקוֹם לְהִסָּתֵר בּוֹ. עִיר אֵם, עִיר
וָאֵם, הַשֵּׁנָה טָרְפָה אֶת כָּל הַמִּלִּים,
שׁוֹכֶבֶת כָּאן וִישֵׁנָה עַל הַמִּטָּה, שֵׁנָה
טְרוּפָה, אֲפִלּוּ אֶת בְּגָדֶיהָ לֹא פָּשְׁטָה
בַּעֲיֵפוּתָהּ וְגַם הַמִּזְוָדָה נוֹתְרָה פְּתוּחָה
וּבָהּ הַכֹּל גָּלוּי: גַּרְבַּיִם, גּוּפִיּוֹת
וְסֵפֶר. דַּבְּרִי, וְלוּ בַּחֲלוֹמִי, עִיר שֶׁהָיְתָה עִירִי
וְלֹא הָיְתָה, לְמַעַן אֵדָע.
זלדה
הכרמל האי-נראה
כַּאֲשֶׁר אָמוּת
לַעֲבֹר לְמַהוּת אַחֶרֶת –
יִפָּרֵד הַכַּרְמֶל הָאִי-נִרְאֶה
שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שֶׁלִּי,
כֻּלּוֹ תַּמְצִית הָאֹשֶר,
שֶׁמְּחָטָיו, אִצְטְרֻבָּלָיו, פְּרָחָיו וַעֲנָנָיו
חֲקוּקִים בִּבְשָׂרִי –
מִן הַכַּרְמֶל הַנִּרְאֶה
עִם שְׂדֵרַת הָאֳרָנִים שֶׁיּוֹרֶדֶת לַיָּם.
הַאִם תַּעֲנוּג הַשְּׁקִיעָה הָאֲדֻמָּה
הוּא מִיסוֹד הַתְּמוּתָה שֶׁבִּי?
וְתַעֲנוּג הַבְּשָׂמִים
וְרֶגַע עַרְפִלֵּי הַמַּיִם
וְרֶגַע הַשִּׁיבָה
לַמַּבָּט הַתַּקִּיף שֶׁל שְׁמֵי יְרוּשָׁלַיִם,
לָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל –
הַאִם מִיסוֹד הַתְּמוּתָה הוּא?