שמעון פרס, יוסי שריד ועוד - על מסתורין באייסברגטאון

*
והמלצה נוספת:
בין אם אתם טסים לחופשת קיץ לאי שם, כדי לברוח קצת מן החום, ההמולה והקומבינות  הפוליטיות, ואתם רוצים לעבור את הטיסה מבלי להשתעמם ולו לרגע, ובין אם אתם בוחרים לכם ספר מהנה ואף מעורר מחשבה לפני שעיניכם נעצמות,  מובטח לכם שהספר מסתורין באיסברג טאון, מאת על סטראנס, ישרת אתכם באופן מענג ואף יעיל ללא צל של ספק בבחינת פוקח עיני עיוורים.

תשאלו מדוע?

זאת מפני שלמרבה הצער אינכם משאירים מאחור את פגעיה של הפוליטיקה המושחתת, זו המנוהלת בידי עדת פוליטיקאים, החותרים תחת עצמם ותחת זולתם, ומובילים את  המדינה ואזרחיה בכחש בשתי רמות.

זו הגלויה - שמשדרת רצון טוב ומאמץ להיטיב עם עדת בוחריהם;

וזו סמויה  - שבה הכיסא  הנכבד במשרד החשוב, וטובות ההנאה מוצבים בראש סולם התשוקות , ואילו נתיניהם-בוחריהם דחוקים בתחתית הסולם, ונושאים עיניהם  בתקוות שווא להיוושע בעודם ונזרקים כחפץ שאין עוד צורך בו. 

הסאטירה השנונה  מסתורין באיסברגטאון עוסקת בדיוק בכך , ואף שהיא מתרחשת בארץ דמיונית, קרוב לוודאי שכל אחד מכם מכיר אותה על בשרו.

המתרחש בה פוקח עיני עיוורים, ומזכיר גם לאלה שאינם עיוורים למתרחש סביבם ,מה הם משאירים מאחור אם טסו מכאן לחופשת קיץ, או שהמתרחש מדיר שינה מעיניהם,  ובעיקר , בדרכו ההומוריסטי  מרמז הספר על מה ראוי לשים לב, כדי לא לשחק את משחקם של הפוליטיקאים ושאר מקבלי ההחלטות ואנשי  השררה למיניהם.

סאטירה מבריקה זו,  הגדושה אירוניה והומור, תפתח בפניכם דלת ראשית אל עולם סבוך ווגדוש תככים, וכל זאת תוך המתקת הגלולה המרה  בפרצי צחוק רמים, לכשתפגשו בין דפיו פוליטיקאים, עורכי דין, רופאים ואנשי תקשורת  שהמחבר שם אותם ללעג ולקלס.
לאה שניר


*

נפלה לידיי זכות לקרוא  את ספרך מסתורין באיסברגטאון. רצוני לומר לך שהייתה זו עבורי חוויה מיוחדת במינה.  בראש ובראשונה בגלל הטיימינג והאקטואליה.
אם לא היית אתה כותב אותו מישהו אחר צריך היה לעשות זאת. הדרך בה בחרת להציב מראה מול פני החברה שלנו ובעיקר בפני מנהיגיה, מעוררת התפעלות אך גם הרבה הזדהות עם הכתוב. הספר נכתב כך שהוא מאפשר לקורא לצחוק מעומק הלב אך גם לחוש בסרקזם וההומור מחד גיסא, ובכאב   הזורם בו כחוט השני, מאידך  גיסא.
   רק מי שאכפת לו מהמתרחש במדינתנו היקרה, יכול לכתוב בדקות כזו תוך שהוא נוגע לא נוגע, בסכין של מנתחים, בחוליי החברה, ולהשאיר את הקורא במקום של "בתי את צוחה או בוכקת" או במלים המקוריות "בוכה או צוחקת".
                                                      בתודה ובהערכה
                                                            רחל דואר

הקורא בספר  הסאטירי  מסתורין באיסברגטאון, שראה אור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד,  אינו יכול שלא לקבל את הגדרתו של אחד המבקרים, יגאל מדמוני,  שהגדיר את הספר המיוחד  הזה  כקומדיה  של המילניום.

מבלי לוותר על סגנון רהוט זורם וקולח, הקשוב לדמויות השונות ולאופיין המיוחד, הוא גם שופע מבט אירוני על נושא  שלולא ההומור והקלילות בו רץ הקורא בין דפי הספר, עלול היה לשקוע במרה שחורה, שכן הספר משקף בעין חודרת ובלתי מתפשרת את המציאות הפוליטית שבכל אתר ואתר בעולם המודרני ניתן לפגוש בה , ובדרך כלל גם להיפגע ממנה ובוודאי להתקומם נגדה.

הבחירה באפיון הסאטרי מאפשר למחבר הספר על סטראנס,  להקצין את המצבים ולגחכם, ועם זאת  לשמור על מרחק מוגבל בין המתרחש בסיפור  לבין המציאות הנחשפת פעם אחר פעם במציאות עצמה.

בספר דינאמי ומרתק זה, מככב  סקנדל פוליטי שמכל היבט אפשרי הוא מרעיש עולמות, ובכל זאת נקודת התצפית היא קלילה, מצחיקה עד דמעות וכך מעבירה את המסר של מיהן הדמויות המככבות על ספסלי  השלטון, מה מנחה אותן באמת, ועד כמה הרות גורל הן  תוצאותיה של שחיתות שלטונית.

שד הפורץ מבטנו של השר בעל התיק החשוב ביותר  מציב  בפני הקורא מראה  המשקפת את תחלואיה של החברה המודרנית דרך ביקורת שגורמת לקורא לבחון גם את  עולמו האישי. כך אפוא נמזגים זה לתוך זה דמיון פרוע עם סאטירה  פרועה, שנונה ועתירת המצאות.

בימי הקיץ החמים, בסביבה העוינת בה מקיף אותנו "החורף הערבי" המאיים,  והתלאות העוברות על האזרח הקטן המשווע לצדק חברתי,  טוב לפתוח את הספר הזה ולפחות ליהנות הנאה מרובה מן האפשרות לצחוק עד דמעות וללא חשש מן הפוליטיקאים  ועושי דברם וחוש בכך מעין ניצחון קטן עליהם.

יוחאי אבני