מתוך המבוא: שעת בריאה אינה נשנית
"שירי עיר היונה" הם רצף של שירי-עלילה. המשורר כותב את אֶפֹוס הקוממיות של היהודים בארצם. אין זה ספר על היסטוריה. שירתו של נתן אלתרמן נוגעת כאן בנשמת ההיסטוריה וברוחם של האנשים המחוללים אותה ונִ ישֹאים על כתפיה.
מאז הופעת התנ"ך לא ידעה העברית שירה אֶפִית מעין זו. איך מעז נתן אלתרמן לעשות את קפיצת הדרך הזאת? מי מקוראיו המחכים משנת 1944 (שירי מּכֹות מצרים), להופעת ספרו זה (1957), ערוך לקבל יצירה שכזאת אחרי ציפיה של שנים?
העלילה ההיסטורית הניבטת אלינו ממחזור שירי עיר היונה, נפתחת אחרי תום מלחמת העולם השנייה (מאי 1945) ומסתיימת ב-1957 עם גל נוסף של עליית המונים שמגיעה עד שנה זו לכתשע מאות אלף נפש.
"שיר פותח" ו"דו שיח" פותחים את הדלת למחזור השירים כולו. השער הראשון של הספר מוקדש ל"העפלה", ל"בריחה", למאבק נגד השלטון הזר, ולעימות הפנימי בישוב היהודי על דרכי בניין הכוח והפעלתו. לשנתיים וחצי האלו שקדמו למלחמת הקוממיות, קרא נתן אלתרמן "שנות הסף".
השער השני של היצירה שנפתח בששת שירי "מלחמת עָרים", ונחתם בששת שירי "ליל תמורה", מוקדש כולו למלחמת העצמאות ולתמורה הכבירה שחוללה בחיי האומה.
בשער השלישי של החיבור מתגלה הנס של קיבוץ גלויות על "סבך עֵדֹותָיו" ומפגשן זו עם זו ועם טבע הארץ ונופיה, כִינון הממלכה, בניין ערים חדשות וכפרים רבים, חידוש הלשון, המאבקים בין גלות לגאולה שמחושקות יחדיו על אותה כִברָת ארץ.