מבעד לכסות העור | אסתר כהן כרמל

מבעד לכסות העור
מאת: אסתר כהן כרמל

אסתר כהן כרמל בראיון לרשת א  במסגרת התוכנית : אדם ומקום מראיינת ורדה נצר

*

המשוררת והמתרגמת מסרבית-קרואטית דינה בן ציון קטן :
  
אם ניתן להגדיר ספר זה שמבוסס על מקרה אמיתי אולם הולבש באופן ספרותי , אומר כי זהו ספר הכתוב באומץ נפשי שאי אפשר לא להעריך אותו. בשפה עשירה, צלולת אומר, מתארת הסופרת דברים כה קשים עד כי קשה להאמין שמעשים כאלה אכן מתרחשים.  הקורא נתקף כעס, סלידה ואימה למקרא התנהגותה המופרעת של האם, אשר העמידה את הבת במקום חבול כמעט ללא מרפא. ולמרות שקשה כשאול לחרוג מן המקום הזה,  לא מצאתי בספר שנאה כלפי דמות האם, אלא סוג של הבנה, אם אפשר לומר כך, שחרף חווית הדחייה האיומה הבעיה היא בדמות האם, הבנה המשחררת אולי מעט מנטל הקללה הפנימית שהתנהגות כזאת של אם יכולה להותיר בלב הבת.  יתר על כן, בכמה מקומות מצאתי הד לרגש חמלה כלפי אישיות כל כך מופרעת, שבהיותה כזאת בוודאי לא היו לה מקורות שמחה אמיתיים.  (למשל, עמ' 67). תיאור דמותה של האם המתעללת, נעשיית באופן נקי ו"ענייני", בלי להיסחף להתחשבנות עימה – שכן עם מופרעות פתולוגית אי אפשר להתחשבן. 
 
אני מוקירה מאוד את יכולתה של אסתר כהן כרמל לדלות מזכרונות הילדות תיאורים של רגעים מלאי חיות, לחתור אל המקומות שהעניקו לגיבורה  בילדותה רגעי שמחה והנאה מחיבת אנשים זרים ומגילויי נדיבות. ורצוני לציין את הנאתי מגלריה של דמויות ואפיזודות שבמשפטים ספורים מקימות לתחייה עולם שלם – במכולת, בשכונה, בחצר הירושלמית, בספרייה, דמויות אקראיות שהמחברת היטיבה להעניק להן קיום חי ומהנה.
 
למען האמת ההצמדות למהלך הטיפולי הפנימי מכבידה במקצת על רצף הקריאה, שכן הדיווח על כל בדל רגש , מחשבה והלך רוח שמתעוררים עקב הכתיבה עצמה או שמעוררים אותה פרטניים מדי, ועל כך כבר העיר המבקר  אברהם בלבן ובעניין זה . מצד שני, אילו הייתי עורכת הספר, ספק אם בלב קל הייתי מציעה לכותבת לוותר על קטעים אלה; בשעת הקריאה הם נקלטו בי כקביים שמן הסתם היו הכרחיים לה ולפיכך הפכו לחלק בלתי נפרד מאורגניזם הספר, קביים  שבלעדיהם אולי לא הייתה מצליחה לעבור אל המעמדים החשובים שעלה בידה לתאר, שבהם יש אנשים, מעשים, "עולם",  שהגיבורה מתנהלת בתוכו. 
 
למרות העצב הרב העולה מן הספר יש בו יופי רב, ואפשר לשאוב עידוד מאומץ הלב לכתוב ספר כזה, אשר מצליח לטעת אמון בכוחן של המלים לחלץ אותנו מאחיזת הרעות החולות שבחיינו, ולפעמים להציל בכוחן את החלקה הטובה, שבזכותה אנחנו שורדים את אסונות החיים.
דינה בן ציון קטן

*
24/9/12
שלום אסתר,

רציתי להודות לך על ששלחת אלי את ספרך "מבעד לכסות העור". זהו ספר מרגש ואמיץ מאוד, ושמחתי מאד לראות שהמסלול שהחל אי שם בסדנה שלנו התגבש בסופו של דבר ליצירה מלאה ואמיצה כזו.
אני חושב שהאומץ הוא אחד הדברים המרכזיים שעולים בספרך, כיוון שלא פשוט לקחת סיפור כה קשה ולהעלות אותו על הכתב, כמעט ללא סינונים. את עושה זאת בשפה פיוטית, מדויקת ולא אחת מרגשת. אני מניח שאת גאה ובצדק, גם בספר וגם במהלך שהביא אותך עד אליו.
במהלך הקריאה תהיתי איך היה הספר נראה לו היית לוקחת את אותם חומרים ומעניקה להם צביון יותר בדיוני, מרחיקה מעט מהמציאות המדויקת ומנקודת המבט האישית שלך. זה מורכב, כי ברור לי שזה בדיוק מה שהיית צריכה לעשות, כלומר להוציא את כל זה החוצה. ואת עושה את זה למופת, אבל זו מחשבה שרציתי לשתף אותך בה, גם מתוך התקווה שאולי את כבר עובדת על ספר נוסף שבו תמשיכי לבסס את עצמך כסופרת.
אני מאחל לך המון הצלחה בזה, כל טוב,
ליאור שטרנברג

*
אני קוראת את ספרה של  אסתר כהן כרמל מבעד לכסות העור ועליי להודות כי כבר מזמן לא הייתה לי חוויית קריאה  כה מדהימה ומרתקת . זהו ספר מטלטל וסוחף בתוכנו, כתוב בעברית נפלאה. הסיפור אינו יכול שלא להביא את הקורא לידי דמעות . לא אטעה אם אומר שזהו פשוט ספר נהדר.
אני קוראת ומתמלאת ברגשי נחיתות על היכולת של הסופרת לדייק ולבטא מנעד רחב ועמוק כל כך של רגשות ומראות ומצבים. ולחשוב שזהו ספר ביכורים.
 עוד לא קראתי תיאור כל כך יפה של עבודת הצייר.
מה אומר ומה אדבר,  ספר נפלא.
עופרה גולדברג  (מורה לתנ"ך ולמחשבת ישראל)

*

אסתר יקרה,
הדבר העיקרי והראשון שאני רוצה לעשות עכשיו, וגם במשך הקריאה, זה לחבק אותך. כל הכבוד על האומץ להוציא את הדברים החוצה. וגם על היכולת סיפורית. יש לך יכולת נהדרת לספר סיפור בצורה עמוקה ופיוטית.
דורית וייסמן (משוררת ומבקרת)

*

 ‏22/11/2011
אסתר שלום רב,
 אינני יודעת בזכות מה זכיתי לקבל את ספרך "מבעד לכסות העור" אך משקיבלתיו  - קראתיו.
אודה כי  לא הייתה זו חוויה קלה, שורות רבות מפרי עטך (מקלדתך) הכאיבו לי כל כך שהתקשיתי לקרוא...
אך בכל זאת לא הנחתי את הספר עד שסיימתי אותו.
זהו ספר שכולו עוצמה בלתי רגילה,
ספר שעצם כתיבתו משמשת כתרפיה,
ספר המוכיח את כוחה של הרוח לגבור על מציאות קשה,
ספר שכולו כאב ועם זאת כולו תקווה.
 זמן רב לאחר סגירת הספר עדיין הוא מהדהד במחשבותיי ואני שבה אליו בהרהוריי שוב ושוב.
תודה רבה לך ששיתפת אותי, כמו את שאר הקוראים, בחוויה אישית כל כך ועם זאת חוויה של התגברות שגם זרים יכולים להתחבר אליה.
גרמת לי התרגשות גדולה! תודה לך  
גילי זיוון
מנהלת  מכון הרצוג ליהדות

*

אסתר שלום

רציתי לומר לך שהספר שלך כה שובה את עניינו של הקורא , עד כי קשה להניח אותו מהיד. הוא שואב אותך כקורא לאווירה אפלולית, מרתקת, העברית מרגשת עד כדי התפעלות.
ליאורה וייס

 *