מתוך ספר שיריו החדש של יצחק לאור - חיים אחד
חיים אחד
בַּחֲשֵׁכָה שֶׁאֵינֶנָּה אֲפֵלָה וְלֹא חָלָל שֶׁל נְדוּדֵי שֵׁנָה
אֶמְצָא שׁוּב כְּמֵאֵלָיו אֶת סוֹד הַשֵּׁנָה הַשְּׁקֵטָה לְיַד אִשָּׁה בְּמֶרְחַק יְקִיצָה
לִטּוּף, הַרְגָּעָה, נוֹשֶׁמֶת לְיָדִי מַדִּיפָה רֵיחַ שֶׁאֲנִי מַכִּיר וַאֲנִי
אֶתְעוֹרֵר אֶתְבּוֹנֵן וְאֹמַר כָּל זֶה הֲרֵי שֶׁלִּי וְלֹא שֶׁלִּי
וּבַחֶדֶר לְיָדֵנוּ בְּמֶרְחַק הַקְשָׁבָה יִנְשְׁמוּ יְלָדִים יְשֵׁנִים וְאָקוּם בְּשֶׁקֶט
כְּמוֹ אוֹרֵחַ זָר לִפְנֵי שֶׁיִּסְתַּלֵּק אַחֲרֵי שֶׁשָּׁכַב עִם אֵם הַבַּיִת
לִרְאוֹת אֶת יְלָדֵינוּ. הַבֵּן בְּמִטָּתוֹ לֹא יוֹדֵעַ עַל חַיֵּי אָבִיו
הַקּוֹדְמִים הָאֲחֵרִים רוֹבְצִים כְּאִלּוּ בַּזֶּלֶת קָרָה בְּתוֹךְ
גּוּפִי )לְמִי הָיִיתִי נוֹלָד יֶלֶד אַחֵר לְגַמְרֵי( וְדָבָר לֹא אֶשְׁמַע
בַּבַּיִת רַק אֲנַחְנוּ הַנּוֹשְׁמִים, בָּשָׂר אֶחָד דָּבוּק לַחַיִּים
אֶת נשְִׁימָתֵך אֶשְׁכחַּ אֶת
חֻמָּהּ אֶת רֵיחֵךְ אֵיךְ
שָׂחִיתִי בְּתוֹכֵךְ כְּמוֹ דָּם
וְאָשׁוּב בַּחֲזָרָה אֶל מִטַּת הָאִשָּׁה בְּשָׂרָהּ מֻפְקָר לָרוּחַ
לִצְמַרְמֹרֶת הַוִּילוֹן בְּלִי פַּחַד וַאֲנִי אוּכַל לְהָעִיר אוֹתָהּ
לְהִצְטַנֵּף בְּתוֹכָהּ לְהִתְמַצּוֹת לְזֶרֶם זֶרַע חַד חַד וְאַבִּיט בָּהּ
וְאֹמַר לְעַצְמִי זֹאת אַהֲבָתִי אֵלּוּ חַיַּי חַיִּים אֶחָד
מִקְּצֵה עוֹלָם עַד קָצֵהוּ וְאֹמַר לְעַצְמִי שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע זֹאת
דָּבָר זוּלַת אַהֲבָתִי הַמְלֻמֶּדֶת
דָּבָר, אֹמַר לְעַצְמִי שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע זֹאת, לֹא נִשְׁאַר לִי מִבְּשָׂרֵךְ
וְלֹא מִן הַגַּעֲגוּעַ. אֶצְבֹּר הִתְבַּגְּרוּת וְאַשְׁמִיד מַרְאוֹת תַּעְתּוּעַ
אֶתְאַכְזֵר בְּשֶׁקֶט רַק אֶל עַצְמִי אַגְבִּיר אֶת כָּשְׁרִי בְּבִצּוּעִים
יוֹמְיוֹמִיִּים שֶׁל וִתּוּר, הַשְׁלָמָה, מַתֶּכֶת אֲצִילִית אֶהְיֶה
נָקִי מֵהֲזָיוֹת מִמַּעְגְּלֵי קִיּוּם אֲחֵרִים מִגַּעֲגוּעֵי הַבָּשָׂר אֶל הַנְּשִׁימָה
הַנֶּאֱבֶדֶת, חֶלְקַת אֱלֹהִים בְּגוּף מֵאֲדָמָה
אורידיקה
רִאשׁוֹן זִהָה אֶת הָאָבִיב צִפּוֹר עַלִּיז, בַּחֲשֵׁכָה
בַּקֹּר, אֶת שְׁמוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ, לֹא אֵדַע, אֶת שִׁירָתוֹ
אֶזְכֹּר, אַחַר כָּךְ, בְּאֵין לוֹ שֵׁם, יִטְבַּע בֵּין שְׁלַל
הַצִּיּוּצִים וּבֵין רִבּוֹא זִכְרוֹנוֹתַי, וּלְאֹרֶךְ הַכְּבִישִׁים
עֲדוּיִים בְּסָגֹל, עֵצִים וּפִרְחֵיהֶם הַזְּעִירִים, נֶצַח עֲלוּמָיו
שֶׁל הָעוֹלָם עֵינָיו פּוֹקֵחַ, אֵינִי מַכִּיר כְּמוֹתָם וְלֹא אֶת
שְׁמוֹתֵיהֶם, וְאֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי, אֵינִי יָכוֹל לְתַרְגֵּם
כִּי אֵין לָהֶם פְּרָחִים בִּלְשׁוֹנֵנוּ, אֲבָל אֲנִי שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה
וּמֵרִיחַ אֶת הַחַג הַזֶּה, זָר בָּאָרֶץ הַזֹּאת (אֵין לִי שָׂפָה
לְהָכִיל אֶת הַיֹּפִי), בָּאתִי אֶל הַמּוּכָן. וּוֶרְגִילְיוּס כָּתַב:
"אָז עַל כַּנְפֵי הַכַּרְכֹּם כְּמוֹ טַל יוֹרֶדֶת הַקֶּשֶׁת, אֶלֶף
צְבָעִים בְּהִירִים מְרַצְּדִים בְּעוּפָהּ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ".
חָמֵשׁ שְׁעוֹת טִיסָה, אֶוְּרִידִיקֶה
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הִיא גַּחֶלֶת
בִּקְצֵה הָאֹפֶק, עֲפִיפוֹן הַתְּכֵלֶת
פָּרוּשׂ עַל פְּנֵי הָעִיר, דְּרָקוֹן
גָּדוֹל מַשִּׁיל כְּבָלָיו וְתֵכֶף תִּירַק
לְשׁוֹנוֹ רִבּוֹא צְבָעִים אֶל
פְּרוֹזְדּוֹר הָרֶגַע הַזֶּה, עֹדֶף
חַיֵּינוּ. בּוֹאִי, אֶוְּרִידִיקֶה, קָנִיתִי
תַּקְלִיטוֹר שֶׁל פְרַנְק סִינַטְרָה
נָסִיט וִילוֹנוֹת, אִישׁ לֹא יִרְאֶה
אֶת בְּשָׂרֵנוּ הַמַּק, הַבָּלֶה, וַחֲבוּקִים
נִרְקֹד וְנִחְיֶה בַּיֹּפִי הַזֶּה שֶׁבַּחוּץ
תַּכְרִיךְ הַתְּכֵלֶת. לְשׁוֹנִי הַמְרֻשֶּׁשֶׁת
נע ונד
ג.
וְאַף עַל פִּי שֶׁתִּתְמַהְמֵהַּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַיָּמִים מִתְרַחֲקִים
וְהַזִּכְרוֹנוֹת נִמְחָקִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִסְתַּלְּקִים אֲפִלּוּ
מִן הַחֲלוֹמוֹת, כְּמוֹ נוֹסְעִים מְנוֹפְפִים מִסִּפּוּן נִמְעָךְ בָּעֲרָפֶל
וְהָעֵינַיִם יְבֵשׁוֹת, וְהַחִיּוּךְ לֹא אוֹהֵב, לֹא מְזַלְזֵל, לֹא מַר, לֹא
מִתְחַנֵּף, לֹא נֶעֱלָב, לֹא עוֹלֵב, וְאֵין בֶּכִי, אֲפִלּוּ לֹא בַּלֵּב, וְלֹא
בָּעֵינַיִם, וּמַה שֶּׁהִכְאִיב כְּבָר לֹא כּוֹאֵב, וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין
עֲרוּגָה אַחַת פּוֹרַחַת, שֶׁאֵינִי מִשְׁתּוֹקֵק לִפְגֹּשׁ בָּהּ אוֹתָם, אֵין
חוֹף יָם אֶחָד, שֶׁבּוֹ מְלַחֵךְ הַכָּחֹל הַדּוֹמֵם אֶת קְטִיפַת הַזָּהָב
מְדַלֵּג, קוֹצֵף, מֵעַל סֶלַע, שֶׁאֵינֶנִּי מְחַפֵּשׂ בּוֹ אוֹתָם, לְהֶרֶף, אֵין
מַטָּע פּוֹרֵחַ שֶׁל אֲפַרְסֵק וָרֹד, פְּרִיחַת תַּפּוּחַ לְבָנָה אַחַת, אוֹ
לִבְלוּב הָאֱגוֹז וְהַתּוּת, וּפְרִיחַת הַתַּפּוּזִים וּנְחִילֵי הַדְּבוֹרִים
בַּזִּמְזוּם הַקּוֹנְצֶרְטַנְטִי, וְהַגְּפָנִים הַמִּתְעוֹרְרוֹת לַשֶּׁמֶשׁ כִּבְרִיאָה
חֲדָשָׁה, אֵין אָבִיב אֶחָד שֶׁאֵינֶנִּי מִשְׁתּוֹקֵק לָגַעַת בּוֹ, לְהִכָּנֵס
לְתוֹךְ פְּרָחָיו, לְהַגִּיעַ עַד הַדָּם הָאֱלֹהִי הַזֶּה, לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת שֶׁל
בְּנֵי אָדָם חַיִּים, וְתִינוֹקוֹת בָּרְחוֹבוֹת מְמַלְּאִים אוֹתִי אֹשֶׁר, וַאֲנִי
מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בָּאָבִיב הַמְחַכֶּה לָנוּ וּלְמֵתֵינוּ, בַּפְּרִיחָה
הַמְחַכָּה לָנוּ וּלְמֵתֵינוּ, שֶׁרַק הָלְכוּ לִזְמַן מָה, וְאַף עַל פִּי
שֶׁיִּתְמַהְמְהוּ, אֵין לִי חַיִּים בְּלִי הָאֱמוּנָה הַזֹּאת, שֶׁיָּשׁוּבוּ
שֶׁנִּתְחַבֵּק, שֶׁנִּלְמַד שׁוּב לִבְכּוֹת עַל הַחַיִּים שֶׁהֵם הַמְּרִידָה
בַּמָּוֶת, שֶׁנִּצְחַק, כַּמָּה נִצְחַק, מִשִּׂמְחָה
ד
וְאֵצֶל רַבִּי נַחְמָן מָצָאתִי: "עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם
נָע וְנָד בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים"