פרידה מאריק אינשטיין עם שיריו של חלפי

 זה שיר פרידה...

אָדָם בְּחַדְרוֹ

לוּ רָאִיתָ אָדָם בְּחַדְרוֹ
מוּל רְאִי שֶׁהִזְקִין מִמַּרְאוֹת.
לוּ שָׁמַעְתָּ
תֻּכִּי יְרַקְרַק
מְשׂוֹחֵחַ עִם פֶּרַח וָרֹד.

שָׂרוּי לוֹ הַפֶּרַח בַּכּוֹס,
שָׁבוּי הַתֻּכִּי בַּדִּמְיוֹן—
הַזְּמַן אֶת הַפֶּרַח יִרְמֹס,
וְאֶת חֲבֵרוֹ יַחֲמֹס.
הִכּוֹן, התֻּכִּי, הִכּוֹן.

הַדֶּלֶת פִּתְאֹם תִּפָּתַח,
וְיִכָּנֵס הַגּוֹרָל.
מִי יוֹדֵעַ מַה צֶּבַע בִּגְדוֹ,
אִם יָפֶה הוּא וְאִם מְגֹאָל.

עַל הַסַּף יִתְיַצֵּב כְּנוֹשֶׁה.
יִשְׁאַל מִי בַּבַּיִת יִשְׁכֹּן.
וְאֶת שְׁנוֹת הַחַיִּים,
וְהַשֵּׁם—
הִכּוֹן, בֶּן-אָדָם, הִכּוֹן.



*

נוֹתְרוּ שָׁנִים סְפוּרוֹת.
אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי סְפוּרוֹת
נוֹתְרוּ לִי.
לָכֵן אֲנִי רוֹדֵף.

יֵשׁ נֶצַח.
וְאִם אֵינֶנּוּ –
מַפְטִיר אֲנִי בְּצַעַר:
אֵין דָּבָר.
חַי אֲנִי פְּרִידָה (חוֹזֶרֶת יוֹם
חוֹזֶרֶת לַיְלָה)
מֵחַיַּי.

נִדְמֶה: הַיּוֹם הִיא נִתְקַצְּרָה מְאֹד.
וַאֲנִי תָּאֵב לִקְרֹא. סְפָרִים הַרְבֵּה לִקְרֹא.
כֹּל הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן-עָפָר עַל גִּלְיוֹנוֹת שָׁמַיִם.
כִּי אֲנִי
אֵין צִמְאוֹנִי נִרְוֶה,
לֹא רְעָבִי נִשְׁבָּר.

ולמות

וְלָמוּת - לָמוּת בַּסֵּתֶר, פֹּה בַּחֶדֶר, וְלָדַעַת
כִּי מָחָר עוֹד יִשְׁתָּאוּ לְמָוֶת זֶה - וְלֹא יוֹתֵר.
יְלַוּוּנִי אֲנָשִׁים (שֶׁטֶּרֶם מֵתוּ), וּבְלִי רַעַד
יְדַבְּרוּ בֵּינָם בְּלַחַשׁ עַל דְּבַר מָה אַחֵר, אַחֵר.

וְלָמוּת. לָמוּת בְּסֵתֶר. בְּלִי לִשְׁאֹל עַל מָה וְלָמָּה.
לַעֲצֹם עֵינֵי הַלֵּב בְּעוֹד הַכֹּל-הַכֹּל קַיָּם.
הֵן כְּנִשְׁוֹר כּוֹכָב גָּבוֹהַּ בְּדַרְכּוֹ עָמֹק הַיַּמָּה,
מֵרְקִיעָיו נוֹשֵׁר אָדָם.

כִּי הַכֹּל, הַכֹּל רַק שִׁיר, אֲשֶׁר תָּמִיד נִגְמָר לְפֶתַע,
בֵּין הֱיוֹת אוֹ לֹא הֱיוֹת, בָּעֶרֶב שֶׁבְּכָל כֹּפֶר.
וַאֲנִי - אֲנִי רַק בֵּן לְאֵם אַחַת שֶׁפַּעַם מֵתָה.
לֹא יוֹתֵר.